ברוך שיפרין

הרב ברוך שיפרין, נולד בכ"ו סיון תרס"ה בעיירה פריטש שברוסיה הלבנה.

בבחרותו למד בישיבות תומכי תמימים המחתרתיות. הוא נדד הרחק מביתו בכדי ללמוד תורה. בתחילה למד בקרעמנצ'וג לאחר מכן הגיע לחרקוב ומשם לנעוועל.

קירובים מיוחדים היו לר' ברוך מאדמו"ר הריי"צ. בשנות בחרותו זכה להגיע אל אדמו"ר הריי"צ שהתגורר ברוסטוב ולאחר מכן בלנינגרד. אדמו"ר הריי"צ קירבו.

באחת היחידויות זכה לקבל דולר אמריקאי. דולר זה נשמר מכל משמר, ועל אף כל התלאות וטלטולי הדרך הוא נשמר ונמצא כיום אצל צאצאיו.

קירוב אחר היה בעת הבדלה במוצאי שבת בבית אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד, לפני שהתחילו הבדלה חיפש אדמו"ר הריי"צ את ר' ברוך עד שמצאו בין הקהל הרב שהצטופף מסביב וקרא לו להחזיק את נר ההבדלה.

י"ד כסלו תרפ"ט, יום הנישואין של הרבי – הוא יום חשוב כידוע לכל חסיד. זכה ר' ברוך וביום זה נשא את רעייתו מרת סוניה ביתו של הרב אלי פאר. את מקום מגוריו קבע בויטבסק.

זמן קצר לאחר מכן הצטרף ר' ברוך לעבודת חמיו – קיבוץ כספים עבור הישיבות המחתרתיות. ר' ברוך התמסר לעבודת קודש זו, הוא פעל במרץ להשגת הכספים ולהעברתם ליעדם. הכול נעשה בחשאיות גמורה כך שעין זרה לא תשלוט בישיבה ובתומכיה.

מקושר ודבוק לרבותינו נשיאינו, בעל רגש גדול ופועל מתוך מסירות נפש עבור ישיבות תומכי תמימים. כזה היה ר' ברוך כל ימי חייו.

בחודש אדר תרצ"א גילתה המשטרה החשאית את דבר קיומה של הישיבה בעיר ויטבסק, ובגין כך נעצר חמיו ר' אלי פאר, כמו עסקנים רבים אחרים. ר' ברוך שיפרין לא ידע את נפשו. הישיבה בה תמך בחירוף נפש, נסגרה. העסקנים התומכים בישיבה ובהם חמיו נעצרו, ומי יודע מה יהא עליהם?

ר' ברוך שהבין כי הנה טבעת החנק מתהדקת סביב צוארו, נמלט מבית חמיו יחד עם רעייתו וביתם תמרה. הם גרו בדירת מסתור במשך שלושה שבועות, עד שנעצר.

הוא לא ענה לשאלות החוקרים והכחיש מכל וכל קשר לעסקנות בכלל ולישיבות תומכי תמימים בפרט. חודש שלם סבל מחקירות ועינויים עד ששוחרר.

באותם שנים נותר הוא בין העסקנים היחידים שדאג למען החזקת היהדות בעיר. עיקר עיסוקו היה אחזקת המקווה. ר' ברוך איש נמרץ ודינמי אשר מוכן לעשות כל מה שנדרש בכדי שיהודים יוכלו לעשות מצוות, טיפל במקווה היחידה שנותרה בויטבסק. בעיר היו מקוואות רבים אלא שכולם נסגרו על ידי השלטונות הקומוניסטים, ורק מקווה זו בחצר בית הכנסת שהיה ברחוב בו גר ר' ברוך נותרה פתוחה.

הרחוב חשוך, התושבים נמים את שנתם. ר' ברוך יוצא מביתו באישון ליל, ופונה למקווה. שם חותך הוא עצים ומכינם להסקה. כן, גם בימים טרופים אלו ביקש הוא לחמם את מי המקווה כדי להקל על הטובלים. לאחר מכן מסדר הוא הכול כך שהמקווה תהיה נקיה ומסודרת. והכל בשעות הקטנות של הלילה, כדי שעין זרה לא תשלוט במעשיו.

תעוזה גדולה הייתה לו. שכן לא מכבר הוא שוחרר מבית הסוהר שם סבל רבות, לאחר השחרור היה נתון למעקבים תמידיים, וכעת הוא ממשיך בעסקנות בגינה יכול הוא להישלח לסיביר או אף גרוע מכך. כזה היה ר' ברוך, הוא ידע שאין איש שיחזיק את המקווה לכן עשה הוא את המעשים הנדרשים.

לאחר תקופה עבר בהוראת הרבי הריי"צ ללנינגרד, בכדי לחמוק משירות בצבא האדום.

לתקן את מה שדרוש תיקון, הייתה מטרתו של ר' ברוך. כשהיה צריך הוא אסף כסף לתומכי תמימים, ובעת הצורך החזיק את המקווה היחידה בוויטבסק. וכאשר הגיע הזמן הוא הביא בימי השואה לקבורת ישראל את אלפי הגופות שהגיעו לבית הכנסת בעת ה'בלוקדה' - המצור על לנינגרד.

בזמן המצור הצליח לצאת מלנינגרד ונדד עם בני משפחתו עד קזחסטן הרחוקה. כפר אילי, כפר קטן כשמונים קילומטר מאלמא אטא - בירת קזחסטן. זה המקום איליו הגיעו משפחת שיפרין. בכפר התגוררו פליטים יהודיים שנמלטו מפולין שנכבשה על ידי הנאצים ימ"ש. משפחה חב"דית אחת גרה בכפר – משפחתו של ר' אליעזר- לייזיק קובלנוב. חלק מהיהודים הפולניים היו שומרי מצוות ובמקום אורגנו מניינים לתפילות.

המעבר מהעיר לנינגרד בה גרים מיליונים לכפר הקטן לא היו לטובת משפחת שיפרין. פה במקום הקטן כל שכן וכל תושב הבחין כי ישנם פה יהודים דתיים. ר' ברוך מעולם לא הסתיר זאת, תמיד גידל זקן במסירות נפש. לכן לאחר זמן עבר עם משפחתו להתגורר בעיר אלמא אטא. פה זכה הוא להיות במחיצתו של הגאון הרב לוי יצחק שניאורסון ע"ה אביו של הרבי נשיא דורינו, שהוגלה לקזחסטן בעוון הפצת יהדות בעיר מגוריו יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק).

את בנו הירשל היה לוקח עמו להתפלל עם רבי לוי יצחק. במשך השנים סיפר ר' ברוך בגעגועים כיצד היה רבי לוי יצחק מתוועד עם החסידים המעטים שהיו גרים בעיר. פעם התבטא כי סגנון ההתוועדויות של הרבי בהם נלקח התאריך, היום בשבוע וכדו' ומזה לומדים רמזים ו'בכן' בעבודת ה'. "זה נשמע כמו שרבי לוי יצחק מדבר מתוך גרונו של הרבי. זה היה סגנון ההתוועדויות שלו".

ר' ברוך זכה לשמש את אביו של הרבי ולהיות במחיצתו עד היום האחרון. בכ' אב ה' תש"ד הסתלק לבית עולמו ור' ברוך זכה לעסוק בקבורתו.

בתום השואה יצא מברית המועצות והשתקע בצרפת.

בפריז היה גבאי של הבית כנסת ב'פלעצל' בו התפללו רבותינו נשיאינו.

אירלנד. הייתה תחנה הבאה בחייו. ר' ברוך כמו כמה מהחסידים שהתגוררו בצרפת נסעו לאירלנד בכדי להתעסק במלאכת השחיטה. ר' ברוך קיבל לכך את ברכת אדמו"ר הריי"צ, והוא נסע לשם לבדו, כשבני המשפחה נשארים בפריז. באירלנד שהה כשנתיים ושב לצרפת.

עיקר עיסוקו בצרפת היה גיוס כספים לישיבות תומכי תמימים. פעולה זו נעשתה בשני מישורים. גיוס כספים לישיבת תומכי תמימים בברינואה שבצרפת, וגיוס כספים לישיבות תומכי תמימים הכוללים ובית ספר למלאכה בניהולו של הרב אפרים וולף ע"ה. את התרומה למכונת הדפוס הראשונה בבית הספר לדפוס בבית ספר למלאכה- הוא השיג, זאת זכרו רבים לטובתו.

מכניס אורחים גדול היה. בכל יום היו ר' ברוך ורעייתו סוניה מביאים עניים ומסכנים בכדי שיאכלו על שולחנם. הייתה משפחה חב"דית בפריז שמצבם הכלכלי היה בכי רע. הילדים היו מסתובבים ברחוב במטרה להשיג פת לחם, כשר' ברוך או סוניה היו רואים אותם מיד קראו להם להתארח.

בפעם הראשונה נסע לרבי לקראת י"ט כסלו תש"כ, אז גם זכה להיכנס ליחידות.

על קיום הוראות הרבי באופן מופלא מספר נכדו ר' לוי יוניק: "היה זה בשנות הלמ"דים המאוחרות, נכנסתי לדירה בה התארח הסבא ר' ברוך ואני שומע אותו מנגן במשך שעה ארוכה את הניגון 'ופרצת'. יצאתי מהבית וחזרתי כעבור כמה שעות וסבא ממשיך לנגן בקול גבוה: 'ופרצת ימה וקדמה…' ואינו מפסיק. שאלתי אותו לפשר הנגינה השמחה. והוא ענה לי כי הוא היה אמש ביחידות והרבי אמר לו כי הוא צריך להיות שמח. הוא ענה לרבי ממה צריך להיות שמח? והרבי ענה כי יש ממה להיות שמח.

ולכן סבא שמח שעות ארוכות, כי הרבי אמר שצריכים להיות בשמחה.

ביום חמישי דחול המועד - כ' בתשרי תשמ"ו, השיב את נשמתו ליוצרה.

• החומר לערך זה נלקח מתוך גזע חסידים (ספר)