הבעל שם טוב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חתימתו של הבעל שם טוב
מתפללים על ציון הבעל שם טוב
בית הכנסת של הבעש"ט במז'יבוז'

רבי ישראל בעל שם טוב (נכתב בראשי תיבות בעש"ט) הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר, מייסדה ומחוללה של תורת החסידות ושיטתה, ממנה הסתעפו חסידויות רבות. נולד ביום י"ח באלול שנת תנ"ח לר' אליעזר ושרה בעיר אוקופ (ליד קמיניץ הפודולית. באותה תקופה על גבול פולין-תורכיה). נפטר ביום רביעי בחג השבועות שנת תק"כ ומנוחתו כבוד במזי'בוז'.

ביוגרפיה

ילדותו

רבי ישראל נולד ביום י"ח באלול שנת תנ"ח[1] לר' אליעזר ושרה בעיר אוקופ. כעבור שמונה ימים, ביום כ"ה באלול, ערכו לו ברית מילה. הוריו קראו לו ישראל ולימים מצאו לכך רמז שעם ישראל היה באותה תקופה במצב של עילפון ותרדמה רוחנית וישנה סגולה ללחוש לאדם שהתעלף את שמו באוזנו. כך גם הבעל שם טוב הגיע לעורר עם ישראל מעלפונו הרוחני.

ישראל, שהיה בן יחיד להוריו. אביו נפטר כשהוא היה עדיין ילד. לפני שנפטר אמר לו אביו: "אל תפחד מאף אחד, רק מה' אחד". היה זה עבור הבעל שם טוב כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו.

בשנות ילדותו הרבה הבעל שם טוב להתבודד ביערות, באמרו כי שם אין אנשים רעים וגאוותניים ומורגשת הקדושה האלוקית האופפת את העצים ובעלי החיים. את פרנסתו מצא ממשרות שונות. תחילה שימש כעוזר למלמד הילדים, להוליך ולהביא את הילדים ל'חדר' והיה עושה זאת באהבה גדולה[2]. לאחר מכן נעשה לשומר בית המדרש ובשעות הערב היה עוסק בעבודת השם.

בהיותו בן ארבע עשרה הובאו לידי הבעל שם טוב כתבים של המקובל הנודע רבי אדם בעל שם וכתוצאה מהלימוד בהם הפך הנער לבעל ידע רב בקבלה. הוא התקדש וטיהר עצמו. היה טובל במקווה ומקיים מצוות בדבקות.

ביום י"ח באלול תפ"ד - הנביא אחיה השילוני התגלה לראשונה אל הבעל שם טוב, בהיותו בן עשרים ושש שנים, והחל ללמדו תורה. במכתב לתלמידו רבי יעקב יוסף הכהן, מתאר הבעל שם טוב: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי". לימים, כינה הבעל שם טוב את אחיה השילוני, "מורי ורבי הידוע".

חתונתו

בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את הישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד החדרים ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את ביתו והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו בגדי איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו בהתבודדות ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת ת"צ עברו לטלוסט שבגליציה והחל שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.

התגלותו

ביום י"ח באלול שנת תצ"ד, הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו אחיה השילוני להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ויראת שמים והפצת פנימיות התורה. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשנת ת"ק, עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי חסידים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את הרמב"ם, הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים לאידיש.

באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות לארץ ישראל, שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.

בראש השנה שנת תק"ז עשה הבעל שם טוב עליית נשמה והגיע עד להיכלו של מלך המשיח. שאל הבעל שם טוב את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר" (= מתי בא אדון) ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", כשכוונתו על מעיינות תורת החסידות, אותה גילה הבעל שם טוב.

על הבעש"ט

המגיד ממזריטש העיד על הבעל שם טוב ש"ידע בכל חודש ניסן איזה ממונים ממונים על העולם בכדי לדעת איך להתנהג עמם ועל ידם" ו"הוא ידע שיחת עופות ושיחות דקלים"[דרוש מקור]. רבי מנחם מענדל מויטבסק אמר שהכיר את הבעש"ט בימי ילדותו: "היה היה דבר ה' בידי הבעל השם טוב ויגזור אומר ויקם. אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו - אחריו לעפר מי יקום". אדמו"ר הזקן אמר, שהבעש"ט חיבב ביותר את היהודים הפשוטים. אדמו"ר הרש"ב אמר, שהבעל שם טוב היה מסודר מאוד. אדמו"ר הריי"צ אמר שאין לשער את האהבת ישראל של הבעל שם טוב.

תורתו

תורתו ואימרותיו של הבעל שם טוב לא נרשמו על ידו, רק ליקוטים מהם מובאים בספרי תלמידיו. עיקר תורתו ודעותיו של הבעל שם טוב מובאים בספרי תלמידו המובהק, רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה. הספר צוואת הריב"ש מכיל גם מתורתו של הבעל שם טוב כפי שנכתב על ידי תלמידו, רבי ישעיה מיאנוב ולא על ידי הבעל שם טוב, כפי שמשמע לכאורה. מאוחר יותר, רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים. בתקופה מאוחרת יותר התגלו העתקים מכתבי הבעל שם טוב בגניזה החרסונית.

פרנקיסטים

בכ"ו בתמוז שנת תקי"ט ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו בגניזה החרסונית נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' כסלו תש"כ עונה הרבי לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת תק"כ).

הסתלקותו

אוהל הבעל שם טוב במז'יבוז'

בחג הפסח שנת תק"כ חלה הבעל שם טוב בקיבתו וזה מאוד החליש אותו וקולו כמעט שלא נשמע. בליל חג השבועות התאספו כל בני החבורה. הבעל שם טוב אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"חברא קדישא" והורה להם כיצד יתעסקו בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי נחמן מהורודנקא, כדי לשפוך תפילה על שלום רבו. אמר הבעש"ט: לחינם הוא מרעיש בתפילה. אם היה יכול להכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל. לאחר מכן שמעוהו מלחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות. אל תענה אותי!". משבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".

כוחותיו עזבוהו. הוא ציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן שכב וישב כמה פעמים. אחר ציווה לכסותו בסדין וישכב פעם נוספת. הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות: אל תבואני רגל גאוה! אותה שעה נסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי לייב קסלר סיפר שראה את יציאת הנשמה "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".

בו' סיון תק"כ - יום רביעי ראשון לחג השבועות, כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.

ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך אדמו"ר הזקן, שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נטלו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.

בדורות האחרונים התעורר פולמוס בנוגע ליום המדויק בו הסתלק הבעש"ט - האם ביום הראשון של חג השבועות (ו' סיון) או ביום השני של חג השבועות (ז' סיון). בספר "שמועות וסיפורים" מובא הסיפור, כי בשנה אחת בחג השבועות התארח רבי לוי יצחק שניאורסון בביתו של אדמו"ר הרש"ב, ודיברו ביניהם אודות הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר אודות הדעה כי הבעל שם טוב הסתלק בז' סיון. ויאמר אדמו"ר הרש"ב בפסקנות, כי הבעש"ט הסתלק בו' סיון, ודוד המלך הסתלק בז' סיון. וישאל ר' לוי יצחק, אם כן יום הקבורה של הבעש"ט היה ביום טוב, ובקבורתו יכלו להתעסק רק הגויים! והאם אכן ראוי כי בקבורת גופו הקדוש יתעסקו אינם יהודים?! ויענהו אדמו"ר הרש"ב, כי גופו הקדוש של הבעש"ט לא היה צריך התעסקות כלל וכלל. ואכן, בספר "היום יום" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש".

תמונתו

בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לשבתאי מסוים. הרבי אמר שתמונה זו שייכת לבעל-שם אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה)[3], אך לא לבעל שם טוב[4].

ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה[5], ישנם סיבות נוספות. אחת מהם היא משום שאדמו"ר מוהריי"צ אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב[6].

נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה צריכות-להיות י"ג תיקוני דיקנא ניכר בהזקן[7].

תלמידיו ומשפחתו

ישנם 150 רבנים המוכרים כתלמידיו ומאמיניו המובהקים של הבעל שם טוב. בין אלו ניתן למצוא את יורשו רבי דב בער הידוע בכינויו "המגיד ממזריטש", רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף קיצס, רבי חיים מקרסנה, רבי נחמן מהורדנקא, רבי אריה לייב משפולי, רבי מנחם מנדל מויטבסק, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי פנחס מקוריץ, רבי שמואל מקאמינקא ורבים אחרים.

לבעל שם טוב שני ילדים ידועים: בנו, רבי צבי, ובתו, אדל. בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל: רבי משה חיים אפרים מסדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז'. נינו, נכדה של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב. ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מינה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל (ספר מקור ברוך) ור' ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו.

  • אברהם אבא מדוביסר - מחשובי התלמידים. נודע בגאונותו וחסידותו. שימש כאב"ד העיר דוביסאר הנמצאת על הדניסטר. שימש כשליח ציבור בבית מדרשו של רבו הבעש"ט. ובספר שבחי הבעש"ט מסופרות כמה מעשיות בעניין זה ובכלל על קשריו עם הבעש"ט.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. על פי הגניזה החרסונית. במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים.
  2. תלמידו, המגיד ממזריטש התבטא ואמר, כי הלואי שהיו מנשקים את ספר התורה באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד.
  3. מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' דחג הסוכות תשכ"ו במהלך סעודת החג בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' קד).
  4. סקירה באתר חב"ד אינפו.
  5. כך כתב הרבי באגרות קודש, כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' תשרי... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר דמויות גדולי החסידות (להרב שצרנסקי, נדפס בתל אביב שנת תש"ה עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...
  6. שיחות קודש תשכ"ו עמ' 621.
  7. ליקוטי שיחות, כרך י"ט, עמ' 531.
הקודם:
-
{{{רשימה}}} הבא:
המגיד ממזריטש
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.