אדום (גלות): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
גלות אדום היא הרביעית מבין הגלויות | '''גלות אדום''' היא הרביעית מבין הגלויות{{הערת שוליים|ארבעת הגלויות רמוזות בדברי ה' שבברית בין הבתרים: "והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו". ולמרות שארבעה גלויות הן, מכל מקום באופן כללי מתחלקים הגלויות לשתיים; גלות ישמעאל שענינו [[חסד דקליפה]], וגלות אדום שענינו [[גבורה דקליפה]]. ובני ישראל צריכים להתיחס ולהאבק בגלות, בכל מקום לפי ענינו.}} שבני ישראל שרויים בהן. | ||
==מהותה== | |||
ארבעת הגלויות רמוזות בדברי ה' שבברית בין הבתרים: "והנה אימה חשכה | |||
ובני ישראל צריכים להתיחס ולהאבק בגלות, בכל מקום לפי ענינו. | |||
בזיקה לכללות ענין הגלות, הנה גם גלות אדום שבו אנו שרויים לפני ה[[גאולה]] הקרובה, אין זה רק ענין של עונש, אדרבה, עיקר ענין הגלות היא השליחות והירידה לברר את הניצוצות ולהעלותן לקדושה, ועל ידי זה להכין את העולם לקראת היעוד המקווה ש"[[עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות]]". | בזיקה לכללות ענין הגלות, הנה גם גלות אדום שבו אנו שרויים לפני ה[[גאולה]] הקרובה, אין זה רק ענין של עונש, אדרבה, עיקר ענין הגלות היא השליחות והירידה לברר את הניצוצות ולהעלותן לקדושה, ועל ידי זה להכין את העולם לקראת היעוד המקווה ש"[[עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות]]". | ||
וכמאמר רבי אלעזר: "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: | וכמאמר [[רבי אלעזר]]: "לא הגלה [[הקב"ה]] את [[ישראל]] לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם [[גרים]], שנאמר: {{ציטוטון|וזרעתיה לי בארץ}}, כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין". | ||
ומבואר | ומבואר ב[[תורת החסידות]], שבמושג "גרים" כאן, הכונה ל[[ניצוצות]] ה[[קדושה]] השרויים ב[[גלות]] אצל [[אומות העולם]], ונמצאים בתוך [[קליפת נוגה]] שבמאכלים ומשקים וכו', ועל ידי שבני ישראל המפוזרים בגלות, משתמשים בדברים הגשמיים לשם שמים - ל[[עבודת הבורא]], הריהם מבררים את הניצוצות מהקליפה, ו"מגיירים" ומעלים אותם לקדושה. | ||
ואילו לא חטאנו, היינו נשלחים אל ארצות העמים לברר הניצוצות בלי יסורי גלות, ובאופן מכובד. | ואילו לא חטאנו, היינו נשלחים אל ארצות העמים לברר הניצוצות בלי יסורי גלות, ובאופן מכובד. | ||
אבל "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - בדרך הסבל | אבל "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - בדרך הסבל וה[[יסורים]] רח"ל. | ||
והיינו כשאדם עושה מעשה אדום, שמלביש בחינת פנימיות נקודת | והיינו כשאדם עושה מעשה אדום, שמלביש בחינת פנימיות נקודת [[לב]]בו ונשמתו הטהורה, בעניני ה[[נפש הבהמית]] שבו - ב[[לבושים צואים]] דמילי דעלמא ותאוות העולם הזה, או בעניני המוחין והשכל מהיכלות הטומאה, הרי זה גורם שגם בגשמיות אנו כבושים בגלות מרה, ונשלטים על ידי האומות - מלכות הרשעה. | ||
ואף על פי שגם בתוך קושי הגלות, עושים ישראל ומבצעים שליחותם בבירור הניצוצות מהגלות, אבל עושים זאת בדרך הקשה - בסבל ויסורים רח"ל. | ואף על פי שגם בתוך קושי הגלות, עושים ישראל ומבצעים שליחותם בבירור הניצוצות מהגלות, אבל עושים זאת בדרך הקשה - בסבל ויסורים רח"ל. | ||
ולא זו בלבד אלא כמארז"ל: "גלו לאדום שכינה עמהם", דהיינו כשאדם עושה מעשה אדום, [[נפש אלוקית|ונפשו האלקית]] -המלובשת [[נפש הטבעית|בנפשו הטבעית]] ובגופו- גם היא יורדת ומושפלת בתוך הקליפות, הנה על ידי זה מוריד וממשיך לשם גם את בחינת וניצוץ אלקות המחיה את [[נר"נ]] שלו, שהיא השכינה. | ולא זו בלבד אלא כמארז"ל: "גלו לאדום שכינה עמהם", דהיינו כשאדם עושה מעשה אדום, [[נפש אלוקית|ונפשו האלקית]] -המלובשת [[נפש הטבעית|בנפשו הטבעית]] ובגופו- גם היא יורדת ומושפלת בתוך הקליפות, הנה על ידי זה מוריד וממשיך לשם גם את בחינת וניצוץ אלקות המחיה את [[נר"נ]] שלו, שהיא השכינה. | ||
==כלות השכינה== | |||
וזאת היא גלות השכינה, כשנמשכת ויורדת הארת אלקותו ית' -הנקרא בשם שכינה- ומתלבשת ב[[קליפה]], וה[[ע' שרים]] של קליפת נוגה יונקים חיותם וקיומם מהשכינה, ועל ידי זה מתחזקים ברע ומרגישים עצמם לישות נפרדת מה' - כפירה באחדותו ית' האמיתית, הרי אין לך צער ובזיון לשכינה גדול מזה. | וזאת היא גלות השכינה, כשנמשכת ויורדת הארת אלקותו ית' -הנקרא בשם שכינה- ומתלבשת ב[[קליפה]], וה[[ע' שרים]] של קליפת נוגה יונקים חיותם וקיומם מהשכינה, ועל ידי זה מתחזקים ברע ומרגישים עצמם לישות נפרדת מה' - כפירה באחדותו ית' האמיתית, הרי אין לך צער ובזיון לשכינה גדול מזה. | ||
===החלק החיובי=== | |||
אך יש גם היבט חיובי לגלות השכינה, וזה מתבטא בשני ענינים: | אך יש גם היבט חיובי לגלות השכינה, וזה מתבטא בשני ענינים: | ||
| שורה 32: | שורה 26: | ||
וזהו סוד גלות השכינה מבחינה חיובית, כשיורדת לגלות לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה. | וזהו סוד גלות השכינה מבחינה חיובית, כשיורדת לגלות לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה. | ||
ועל ידי מעשינו ועבודתינו ב[[עבודת הבירורים]] בגלות אדום, מגיעים לקיום הנבואה ששם ה' בפי בלעם: "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עושה חיל. וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" | ועל ידי מעשינו ועבודתינו ב[[עבודת הבירורים]] בגלות אדום, מגיעים לקיום הנבואה ששם ה' בפי בלעם: "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עושה חיל. וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" וכן אמר הנביא: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה וגו'", ב[[גאולה]] האמיתית והשלימה. | ||
{{סגל}} | {{סגל}} | ||
{{מבט}} | {{מבט}} | ||
גרסה מ־00:56, 26 בפברואר 2011
גלות אדום היא הרביעית מבין הגלויות[1] שבני ישראל שרויים בהן.
מהותה
בזיקה לכללות ענין הגלות, הנה גם גלות אדום שבו אנו שרויים לפני הגאולה הקרובה, אין זה רק ענין של עונש, אדרבה, עיקר ענין הגלות היא השליחות והירידה לברר את הניצוצות ולהעלותן לקדושה, ועל ידי זה להכין את העולם לקראת היעוד המקווה ש"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות".
וכמאמר רבי אלעזר: "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: "וזרעתיה לי בארץ", כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין".
ומבואר בתורת החסידות, שבמושג "גרים" כאן, הכונה לניצוצות הקדושה השרויים בגלות אצל אומות העולם, ונמצאים בתוך קליפת נוגה שבמאכלים ומשקים וכו', ועל ידי שבני ישראל המפוזרים בגלות, משתמשים בדברים הגשמיים לשם שמים - לעבודת הבורא, הריהם מבררים את הניצוצות מהקליפה, ו"מגיירים" ומעלים אותם לקדושה.
ואילו לא חטאנו, היינו נשלחים אל ארצות העמים לברר הניצוצות בלי יסורי גלות, ובאופן מכובד. אבל "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - בדרך הסבל והיסורים רח"ל.
והיינו כשאדם עושה מעשה אדום, שמלביש בחינת פנימיות נקודת לבבו ונשמתו הטהורה, בעניני הנפש הבהמית שבו - בלבושים צואים דמילי דעלמא ותאוות העולם הזה, או בעניני המוחין והשכל מהיכלות הטומאה, הרי זה גורם שגם בגשמיות אנו כבושים בגלות מרה, ונשלטים על ידי האומות - מלכות הרשעה.
ואף על פי שגם בתוך קושי הגלות, עושים ישראל ומבצעים שליחותם בבירור הניצוצות מהגלות, אבל עושים זאת בדרך הקשה - בסבל ויסורים רח"ל.
ולא זו בלבד אלא כמארז"ל: "גלו לאדום שכינה עמהם", דהיינו כשאדם עושה מעשה אדום, ונפשו האלקית -המלובשת בנפשו הטבעית ובגופו- גם היא יורדת ומושפלת בתוך הקליפות, הנה על ידי זה מוריד וממשיך לשם גם את בחינת וניצוץ אלקות המחיה את נר"נ שלו, שהיא השכינה.
כלות השכינה
וזאת היא גלות השכינה, כשנמשכת ויורדת הארת אלקותו ית' -הנקרא בשם שכינה- ומתלבשת בקליפה, והע' שרים של קליפת נוגה יונקים חיותם וקיומם מהשכינה, ועל ידי זה מתחזקים ברע ומרגישים עצמם לישות נפרדת מה' - כפירה באחדותו ית' האמיתית, הרי אין לך צער ובזיון לשכינה גדול מזה.
החלק החיובי
אך יש גם היבט חיובי לגלות השכינה, וזה מתבטא בשני ענינים:
א) שהשכינה אינה עוזבת ואינה מתנתקת מנשמות ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם, "שאף כי ידע איניש בנפשו איה מקומו - שהוא בתחתית המדריגה בגלות אדום וישמעאל כו', שהם המה המדות הרעות תאוות וכעס ודומיהן, מכל מקום לא יפול לבו בקרבו לאמר אבדה תקותי, כי האמת אינו כן, שאפילו בגלות - שכינה עמהם, הנותנת לו חיות-אלקות אפילו בעודו עובר על רצונו ית', שיוכל לקבוע במוחו ומחשבתו ענין אמונת אחדותו ית' האמיתי כו'".
ב) כשהשכינה שרויה בגלות ביחד עם ישראל, הנה כשם שעם ישראל מבצע את שליחותו בהעלאת הניצוצות מהגלות, על אף שהדרדרו למדריגה שפלה, הנה כך השכינה שעמהם - פועלת פעולתה על ידי נשמות ישראל, בבירור הניצוצות.
וזהו סוד גלות השכינה מבחינה חיובית, כשיורדת לגלות לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה.
ועל ידי מעשינו ועבודתינו בעבודת הבירורים בגלות אדום, מגיעים לקיום הנבואה ששם ה' בפי בלעם: "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עושה חיל. וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" וכן אמר הנביא: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה וגו'", בגאולה האמיתית והשלימה.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")
- ↑ ארבעת הגלויות רמוזות בדברי ה' שבברית בין הבתרים: "והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו". ולמרות שארבעה גלויות הן, מכל מקום באופן כללי מתחלקים הגלויות לשתיים; גלות ישמעאל שענינו חסד דקליפה, וגלות אדום שענינו גבורה דקליפה. ובני ישראל צריכים להתיחס ולהאבק בגלות, בכל מקום לפי ענינו.