|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| החסיד רבי '''שמעון הרופא''' המכונה '''שמעון אסיא''', היה מחסידיו הגדולים של כ”ק [[אדמו”ר הזקן]]. ר’ שמעון זכה להיות חסידם של ארבעה [[אדמו"ר|אדמורי”ם]], שכן הוא האריך ימים עד לימי כ”ק [[אדמו”ר המהר”ש]]. | | החסיד רבי '''שמעון הרופא''' המכונה '''שמעון אסיא''', היה מחסידיו הגדולים של כ”ק [[אדמו”ר הזקן]]. ר’ שמעון זכה להיות חסידם של ארבעה [[אדמו"ר|אדמורי”ם]], שכן הוא האריך ימים עד לימי כ”ק [[אדמו”ר המהר”ש]]. |
| העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
| | ==תולדות== |
| | רבי שמעון נולד לערך בשנת [[תקל”א]]. כבר בהיותו נער צעיר לימים ניכרו בו כשרונותיו המעולים. את הכישרונות ניצל ללימוד, הוא למד תורה בשקידה והתמדה. כבר בהיותו ילד נסע לראשונה ל[[אדמו”ר הזקן]] ל[[ליאזנא]]. ובשנים שלאחר מכן נסע ל[[ליאדי]]. |
|
| |
|
| כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
| | ר’ שמעון התגורר בדישקע, כפר קטן סמוך לעיר ויטבסק שברוסיה הלבנה, והיה מגדולי חסידיו של [[אדמו”ר הזקן]] והיה עשיר גדול |
| | . |
| | כ[[חסיד]] המקושר לרבו נסע ר’ שמעון פעמים רבות אל [[אדמו”ר הזקן]], ובשנת [[תקע”א]] למד בליאדי אצל [[אדמו”ר הזקן]] במשך שלושה חודשים. בהם שקע בלימוד החסידות, ובשמיעת [[מאמרי חסידות]] מאדמו”ר הזקן. |
|
| |
|
| הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
| | לפני שעזב את ליאדי, קיבל הוראה וברכה. אדמו”ר הזקן הורה לו ללמוד רפואה ובירכו בהצלחה בזה. לאחר מכן בירכו באריכות ימים! |
|
| |
|
| ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
| | בשנת [[תקע"ב]] מפני סיבות שונות העתיק את מקום מגוריו לעיר הסמוכה ויטבסק. באותם שנים היו בויטבסק רופאים מומחים. |
|
| |
|
| לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
| | ב[[אגרות קודש]] של [[אדמו”ר המהר”ש]] מופיעות שתי אגרות אל ר’ שמעון. את האגרת הראשונה כתב אדמו”ר המהר”ש בשנת [[תר”ט]] או [[תר”י]] והוא כבן חמש עשרה. מאגרת זו מובן כי ר’ שמעון שהיה רופא חשוב התייעץ עם אדמו”ר מהר”ש בענייני רפואה. האגרת השנייה נכתבה כעשר שנים לאחר מכן ב[[תרי”ט]] או [[תר”כ]] ובה מתבקש לכתוב את פרטי מחלתו והתרופות של חולה מסויים. מכתב זה נכתב למרות שבשנת [[תרט”ו]] עזב ר’ שמעון את ענייני הרפואה כי היה זקן מאוד, בן 85 לערך. |
|
| |
|
| קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
| | כאמור, זכה ר’ שמעון לקבל את ברכתו של אדמו”ר הזקן והוא בן ארבעים, הברכה התגשמה במילואה, ור’ שמעון נפטר בשנת [[תרכ”ח]] והוא קרוב למאה שנים. |
| | |
| זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
| |
| | |
| שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
| |
|
| |
|
| ==קישורים חיצוניים== | | ==קישורים חיצוניים== |
החסיד רבי שמעון הרופא המכונה שמעון אסיא, היה מחסידיו הגדולים של כ”ק אדמו”ר הזקן. ר’ שמעון זכה להיות חסידם של ארבעה אדמורי”ם, שכן הוא האריך ימים עד לימי כ”ק אדמו”ר המהר”ש.
תולדות
רבי שמעון נולד לערך בשנת תקל”א. כבר בהיותו נער צעיר לימים ניכרו בו כשרונותיו המעולים. את הכישרונות ניצל ללימוד, הוא למד תורה בשקידה והתמדה. כבר בהיותו ילד נסע לראשונה לאדמו”ר הזקן לליאזנא. ובשנים שלאחר מכן נסע לליאדי.
ר’ שמעון התגורר בדישקע, כפר קטן סמוך לעיר ויטבסק שברוסיה הלבנה, והיה מגדולי חסידיו של אדמו”ר הזקן והיה עשיר גדול
.
כחסיד המקושר לרבו נסע ר’ שמעון פעמים רבות אל אדמו”ר הזקן, ובשנת תקע”א למד בליאדי אצל אדמו”ר הזקן במשך שלושה חודשים. בהם שקע בלימוד החסידות, ובשמיעת מאמרי חסידות מאדמו”ר הזקן.
לפני שעזב את ליאדי, קיבל הוראה וברכה. אדמו”ר הזקן הורה לו ללמוד רפואה ובירכו בהצלחה בזה. לאחר מכן בירכו באריכות ימים!
בשנת תקע"ב מפני סיבות שונות העתיק את מקום מגוריו לעיר הסמוכה ויטבסק. באותם שנים היו בויטבסק רופאים מומחים.
באגרות קודש של אדמו”ר המהר”ש מופיעות שתי אגרות אל ר’ שמעון. את האגרת הראשונה כתב אדמו”ר המהר”ש בשנת תר”ט או תר”י והוא כבן חמש עשרה. מאגרת זו מובן כי ר’ שמעון שהיה רופא חשוב התייעץ עם אדמו”ר מהר”ש בענייני רפואה. האגרת השנייה נכתבה כעשר שנים לאחר מכן בתרי”ט או תר”כ ובה מתבקש לכתוב את פרטי מחלתו והתרופות של חולה מסויים. מכתב זה נכתב למרות שבשנת תרט”ו עזב ר’ שמעון את ענייני הרפואה כי היה זקן מאוד, בן 85 לערך.
כאמור, זכה ר’ שמעון לקבל את ברכתו של אדמו”ר הזקן והוא בן ארבעים, הברכה התגשמה במילואה, ור’ שמעון נפטר בשנת תרכ”ח והוא קרוב למאה שנים.
קישורים חיצוניים