הירשל ציג – הבדלי גרסאות

הבעש"ט סיפר<ref>ספר המאמרים תש"ט עמ' 94 ואילך.</ref>: "בהיותי כבן עשרים<ref>בערך שנת תע"ח.</ref> הלכתי עם אחוזת מרעיי הצדיקים הנסתרים לעיר בראדי . . . ועמדתי באחד השוקים ושוחחתי עם אנשי השוק, והשתוממתי ונבהלתי מאיש העובר בסמוך לנו, והוא נושא סבל הולך כפוף רובץ תחת משאו, שק של קמה על כתפו, בגדיו קרועים ונעלי גמי עץ ברגליו, לחייו צנומות, עיניו בולטות, פניו לבנים כסיד ורטובים מזיעה, וממעל לראשו ראיתי עמוד אור זורח, באור צח ומצוחצח שעד אז עוד לא ראיתי כמוהו, והסתכלתי בו והבנתי שהוא אדם גדול."

"האנשים שעמדו שם כשראו אותו אמרו בעקיצה: "הירשל טראג געזונד" (הירשל, תשא משאך לבריאות) ואחדים קראו לו בשמו: "הירשל ציג טראג געזונד" (הירשל עז, תשא משאך לבריאות) ולכולם ענה בברכה: "געזונד זאלט איר זיין" (שתהיו בריאים).

"סיפרתי לחבריי ר' יחזקאל ור' אפרים הנסתרים את אשר ראיתי, וגם הם לא ידעו שהוא יהיה מהחברים שלנו<ref><small>=</small> צדיק נסתר</ref>. חקרתי ודרשתי עליו, ונודע לי שהוא אחד מאנשי ההמון אשר זה כעשר שנים שנתאלמן, ולו שני בנים הלומדים בישיבות שבעיר ומתפרנסים אצל קרובי אמם שבעיר, והוא נושא סבל ויש לו [[פרנסה]] טובה, אמנם כל [[כסף (ממון)|כספו]] נותן הוא לפרנסת ארבעת ה[[עז|עזים]] אשר לו, כי אוהב הוא [[חלב]] גדיים, ולכן כינו לו בשם הירשל דער מילכיקער (החלבי), והמתלוצצים קוראים אותו הירשל ציג (עז). והוא גר באחת החורבות בפרור העיר.

"ימים רבים ארבתי לו להירשל ולא יכולתי לעמוד על אופיו, והייתי בצער גדול מזה, התפללתי ובקשתי [[רחמים|רחמי שמים]] שאוכל לעמוד על אופיו של איש זה, ושמן ה[[שמים]] יגלו לי באיזה זכות זכה האיש הנראה להמוני, אשר בכל מקום שהולך יאיר ויזרח ממעל לראשו אור בהיר צח ומצוחצח כזה אשר גם חבריי הצדיקים הישישי' ר"י ור"א הנסתרים התפעלו במאד.