טיוטה:אגדות החורבן

{{ס:כלום|

		שגיאה: תבנית חשיבות הוכנסה בצורה שגויה. אנא החליפו את {{חשיבות}} ב{{ס:חשיבות}}

}}{{הבהרת חשיבות עם זמן|סוג=|זמן={{ס:יום מקומי}}.{{ס:חודש מקומי}}.{{ס:שנה מקומית}}}}

		ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך
		אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

		יש לאחד את הערך אגדות החורבן עם הערך מסכת גיטין.
		אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	לדיון

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב בלשון קצרה ולא ברורה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אגדות החורבן הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך.

אגדות אלה נכנסו לגמרא בגיטין, פרק ה' (הניזקין), דף נ"ה עמוד ב'.

נהוג ללומדן בתשעה באב .

החלק הראשון - אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים

הסיפור הראשון מתייחס לחורבן בית המקדש השני.

הסעודה

בר קמצא הוזמן בטעות לסעודה (במקום קמצא), מארגן הסעודה סילק את בר קמצא מהאירוע, בר קמצא נעלב והלך למלך.

מום בכבש

הוא ניסה לגרום למלך להאמין שהיהודים מורדים בו, הם החליטו לשלוח כבש לבית המקדש: אם יתקבל - היהודים אינם מורדים בו, ואם לא יתקבל - הוא יצא אליהם במלחמה.

בדרך הטיל בר קמצא בכבש מום והחכמים החלו להתווכח עד שר' זכריה הכריע "לא לקבל".

מכיוון שראה זאת החליט המלך לצאת במלחמה נגד היהודים - המצור על בית המקדש השני.

"עוותנותו של רבי זכריה..."

על מקרה זה של קבלת הכבש עם המום וכו', אמר ר' יוחנן:

"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".

החלק השני - אשקא דרספק חרוב ביתר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

החלק השלישי - אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא

הסיפור השני מתייחס לחורבן העיר הר המלך.

בעיר זו היו נוהגים שכאשר חתן וכלה מתחתנים מושיבים על ידם תרנגול ותרנגולת.

יום אחד (של חתונה) עברה על ידם כרכרה של חיילים ולקחו תרנגול, אנשי הר המלך התכעסו ורבו עם חיילים עד שניצחו.

החיילים הלכו אל המלך ואמרו לו: היהודים מורדים בך!, והוא קם ונלחם.

בזמן שהמלך יוצא להרוג את היהודים היה יהודי אחד בשם "בר דרומא" שהיה קופץ מרחק של מיל בפסיעה אחת(!), מגיע לשטחם של החיילים, הורג וחוזר.

המלך שפחד מאוד הניח כתרו על הארץ ואמר: רבונו של עולם, בקשה לי אליך אל נא תניח מלכותי בידי אדם שפל (כ-בר דרומא).

ובקשתו נענתה, נכשל פיו של בר דרומא ואמר: הקב"ה מדוע אתה לא עוזר לנו להילחם?!

לאח"כ הלך לבית הכיסא ונכנס נחש לתוך מעיו - ומת.

המלך ששמח כ"כ החליט להפסיק להרוג את היהודים והיהודים שמחו וחגגו.

המלך שראה שהיהודים חוגגים חשב שהם חוגגים על מפלתו ובא עליהם במלחמה שוב.

תיאור גודלה של "הר המלך"

הר המלך היתה כ"כ גדולה עד שבאזור אחד המשיכו לחגוג ובאזור שני המלך היה הורג.

איזו עיר זו "הר המלך"? - הר המלך היא עיר על יד ירושלים בשליטת ינאי המלך חכמים מתארים את גודלה: בעיר חיו כ360,000,000 איש(!) [600,000 עיירות. כל עיירה 600,000 איש].

סוף הסוגייה

הגמרא ממשיכה לספר סיפורים על הר המלך, וסיפורים שגרמו לחורבן בית המקדש.

רבותינו נשיאנו והסוגייה

[[ניתן לקחת מידע מהמאמר המובא ב"קישורים חיצוניים"]].

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

קישורים חיצוניים

file:///C:/Users/HOME/Downloads/%D7%A9%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%90%20%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA.pdf. (המאמר של הצמח צדק בנוגע להר המלך).