בשנות המ"מים פעל במלחובקה הרב [[קלמן מיילך תמרין]] ע”ה, מחסידי חב”ד במוסקבה באותם שנים. לאחר פטירתו, המשיכו שני בניו, הרב משה והרב נחום להחזיק את היהדות וחסידות במסירות נפש ממש.
ל’בית משיח’. “היה לי חבר שעבד פה כשומר לילה. לאחר שנישא, ביקש לערוך לו סעודת שבע ברכות במחלובקה. באותה הזדמנות נוכחתי לדעת כי יש פה מניין זקנים המקיימים תפילות מידי יום, אלא שהם צריכים עזרה רבה בסדר התפילות מנהגים ועוד. מאז התחלנו להגיע לפה לחגים ובהמשך גם מידי שבת. “שכרנו דירה קטנה, שם ישנו בשבתות, ובמשך כמה שנים חיזקנו את בית הכנסת הקטן במלחובקה. עם השנים הלך המניין והתמעט, כיון שחלק מהזקנים עלו ארצה וחלק נפטרו. בשלב מסויים המניין פסק, ואנחנו הפסקנו להגיע למלחובקה. אבל לא הרבה זמן נשארה העיירה ללא מניין. “ר’ יצחק אברמוב, בנו של ר’ חיים, התגורר באותם שנים בקרסקובה הסמוכה, והוא הרגיש חוב לחדש את המניין כהמשך לעבודת הקודש שעשה אביו. לאחר מאמצים רבים שהשקיע, התחדש המניין בשנת תש”נ, לא מעט בזכות סיועם של תמימים שהיו מגיעים ממוסקבה כדי להחזיר עטרה ליושנה. ר’ יצחק אברמוב שימש כחזן ובעל קורא, ועיקר תפקידו היה הפחת רוח חיים יהודית בעיירה החסידית. “הוא המשיך במלאכת קודש זו עד לפני שלוש שנים, אז היגר לארצות הברית. גם לאחר שעזב, המשיכו בחורים להגיע ממוסקבה מידי שבת וחג, והם שהחזיקו את המניין. בחודש [[אייר תשס”ב ]] [[תשס"ב]] יצא הרב משה תמרין ומשפחתו לשליחות קבועה במלחובקה. זו בנתיים הפכה לעיירה שמנוהלת על ידי רשות מוניציפלית נפרדת ומתגוררים בה כעשרים אלף תושבים, בתוכם כמה מאות יהודים.
עם בואם של זוג השלוחים, החלה במקום פעילות חב”דית קבועה ומסודרת.