מגילת אסתר של אדמו"ר המהר"ש: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־14:55, 23 במרץ 2023

המגילת אסתר בכתב ידו של אדמו"ר המהר"ש, הינו עותק נדיר של מגילה שנכתבה על ידי אדמו"ר המהר"ש בעצמו, בכתב שתיקן אדמו"ר הזקן, והיא מהווה מקור משמעותי ללימוד פרטים רבים במנהגי חב"ד, באופן כתיבת הסת"ם, ועוד.

היסטורית המגילה

אדמו"ר המהר"ש היה בקי ואומן בכתיבת סת"ם, ולכל אחד מבניו העניק מגילת אסתר כתובה בכתב יד קדשו^[1], ובידינו נשתמרו שתים מהן:

המגילה הראשונה שבידינו העניק הרבי המהר"ש לבנו הרש"ב, ממנו עברה לבנו יחידו הריי"ץ, שהביא אותה יחד איתו לאמריקה. עקב הטלטלות שעברה במהלך המלחמה השואה היא הייתה זקוקה לשיפוץ מאסיבי, ונמסרה ע"י הרבי לסופר סת"ם בבראונסוויל^[2] שישפץ אותה. הסופר (שלא היה בקי בכתב אדמו"ר הזקן) ראה בהוראה עבודת קודש ונתינת רשות, ועשה בה תיקונים רבים בלי שהקפיד לשמר את צורת האותיות (ויש אומרים שמטעם זה מה שהדפיס ממנה הרבי בספר התולדות של הרבי המהר"ש^[3], על מנת שילמדו ממנה^[4] טושטש במתכוון).

מה שכן לומדים מעותק זה של המגילה הוא מנהג חב"ד במגילה בנוגע לרוחב העמודים, צורת עשרת בני המן, שינויים בפתוחות/סתומות ובחסר/יתר.

המגילה השניה שהגיעה לידינו היא זו שהוענקה לבנו הצעיר ר' מנחם מענדל. מגילה זו נשתמרה במצבה המקורי ללא פגע וממנה^[5] לומדים היום הסופרים את צורת האותיות.

לר' מנחם מענדל היה בן חולה עפילעפסיה^[6] שטופל (עד פטירתו בגיל י"ח) על ידי שניאור זלמן שניאורסון ורעיתו. לאות תודה העניק להם מנחם מענדל את המגילה (נראה שהכרת תודה זו הייתה כה גדולה עד שהנעניק את המגילה להם למרות שבנו הבכור היה בחיים וכן שתי בנות. יתכן שחלק משיקול הדעת היה שבסופו של דבר גם כך נשארה המגילה במשפחת בית הרב על כל פנים) . מהזוג שניאורסון עברה המגילה לביתם הדסה^[7], שנישאה לאליהו חיים קרליבך. נכון להיום המגילה היא רכושן של חמש האחיות בנותיה של הדסה.

דיוקים שניתן ללמוד מהמגילה

בספר המנהגים^[8] מציין הרבי לשני שינויים בלבד^[9]:

א. לא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך""^[10].

ב. עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו^[8], ולכאורה הטעם בזה כדי שכל האותיות שבמגילה יהיו באותיות רגילות באותו הגודל^[11] הידורים^[12].

אבל במגילה שהייתה בידי הרבי הריי"ץ (ונמצאת כיום בספריה) ישנם שינויים רבים נוספים^[12]

א. שמותיהם של תשעת בני המן האחרונים כתובים 'לבינה על-גבי לבינה'. הלבינים כולן שוות בגודלן מבלי בליטות לצדדים, למעט הראשון (פרשנדתא, הארוך מכולם) שבולט בסופו^[13].

ב. המגילה כתובה כפי שנהוג בספרי תורה – 42 שורות (ולא כפי שנוהג רוב העולם 21, 16 או 11 שורות).

ג. ישנם במגילה זו ישנם עשרה שינויים של חסר/ יתיר ביחס לכתר ארם צובא^[15], אך חלק גדול מהם מופיע גם בנוסחאות אחרות של המגילה^[16].

(לגבי יחסו של הרבי לספר העתיק, יש לציין מה שהביא בהתקשרות^[17], שהבעל-קורא הוותיק הרב יוסף יצחק שי' אופן (שהתעניין הרבה בפרטי המסורה) מספר, שפעם ענה הרבי למישהו ביחידות, שבתנ"ך 'קורן' [וכן בתנ"ך 'ברויאר'] מכריעים על-פי המסורה של 'כתר ארם צובה', שהיא מסורה ספרדית, ואין בזה הכרעה לפי המסורה האשכנזית, ע"כ. מאידך, אומר הרב אופן, שחומש 'תורה תמימה' (וכן 'העמק דבר') מוסר את המסורה במדוייק "כמנהג מדינתנו", ולכן השתמש בו הרבי, ומשום-כך הסתמכו עליו רבים מאנ"ש, כולל הרב שוסטערמאן(.

ד. שינוי גדול נוסף מרוב הנוסחים הוא שבפסוק 'ותוסף אסתר' (ח,ג) אין רווח פרשה כלל"^[18].

ההבדלים בין שתי המגילות

רובא דרובא של השינויים הנ"ל הם רק במגילה שנמצאת בספריה, אבל המגילה שבחזקת הבנות לבית קרליבך היא בנוסח המנחת שי^[19], (למעט "ואיש לא עמד בפניהם"^[20] שהוא בנוסח אשכנז שלפני הגהות המנחת שי).

ואולי יש לומר, שמטעם זה צין הרבי בספר המנהגים שני שינויים בלבד – שרק הם המשותפים לשתי המגילות^[21].

קישורים חיצוניים

4 עמודים מתוך המגילה, באגרות קודש שלו בסוף הספר
רשימת השינויים והדיוקים במגילה
צילום איכותי של עותק מגילת אדמו"ר המהר"ש שהוענקה לבנו ר' מנחם מענדל שניאורסון, המצויה בידי משפחת קרליבך

הערות שוליים

↑ http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15753&st=&pgnum=29 ספר התולדות של הרבי מהר"ש
↑ בניו יורק, שכונה צמודה לקראון הייטס.
↑ מול עמוד 21.
↑ לקוטי שיחות חט"ז ע' 255: "מטעמי זהירות בכתבי הקודש, הנה לא נראה לי כלל כשמדפיסים פסוקים כתובים בכתב סת"ם, אפילו בספרי הלכה ואגדה ועאכו"כ בספרי תולדות... ומובן שאינו דומה למה שהדפיסו עמוד ממגלת אסתר כיון שאין בה השם, והי' בזה גם מעין הוראה לרבים באופן כתיבת המגילה".
↑ ומן התפילין שכתב ר' ראובן - הסופר של אדמו"ר הזקן או תלמידו שכתב בדיוק כמוהו.
↑ לכאורה היה זה בנימין (מזיווגו השלישי), שידוע שנפטר בעודו נער (ולא בנו ישראל דובער מזיווגו השני) - אך הדבר צריך בירור.
↑ היה להם גם בן שהאריך ימים, וצריך בירור האם המגילה נמסרה לבן ורק בהסתלקותו עברה לבת, או שהבת הייתה הגדולה והמגילה נמסרה ישירות אליה.
↑ ^8.0 ^8.1 עמ' 63 – מנהגי פורים.
↑ וראה בסוף פסקה הבאה טעם אפשרי לכך.
↑ למעשה שני עמודים בלבד מתחילם ב"המלך": "המלך אחשורוש אמר להביא" (א,יז). ו'המלך' שבסיום הפסוק "את מצות המלך" (ג,ג).
↑ כפי שהוא במגילת החתם סופר, אם כי שם יש שורות גם לפני וגם אחרי עשרת בני המן, ואילו במגילת מהר"ש הם בראש העמוד.
↑ ^12.0 ^12.1 אוצר מנהגי חב"ד, בתוך 'שערי מגילה'. הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ב, עמ' רסג ואילך – וראה שם פרטים רבים נוספים.
↑ ומציין לס' 'מנהג ישראל תורה' עמ' רמו-רמז.
↑ ישראל יעקב גוטפרב, בכליל תפארת, ירושלים: קהל תפארת ירושלים, אב ה'תש"פ, עמ' קס"ה ואילך.
↑ שלרוב הדיעות הוא הספר שהגיה בן אשר בטבריה לערך בשנת ד'תרץ (930 למניינם) – לפני כ1,100 שנים, ועליו סמך הרמבם בפסקיו ביד החזקה. ספר זה נשתמר בשלימותו עד שנעלם כשבפרעות שפרצו בחלב שבסוריה בעקבות קום המדינה שרפו הגויים את בית הכנסת בו הוא נשמר יחד עם 40 ספרי התורה שהיו בו. בהמשך התברר כי במהלך הפרעות יהודי בשם אשר בגדאדי הצליח במסירות נפש להכנס לבית הכנסת ולבריח ממנו את הכתר (שנשרף בחלקו) אל ביתו של הרב סלים זעפראני (רב בית הכנסת הגדול וראש ישיבת דגל תורה). מחשש שמא הערביים יחפשו את הכתר ויזיקו לו, אספו הרב סלים והרב משה טוויל את הגווילים השרופים למחצה, גנזום בכד ופרסמו כי הכתר נשרף כליל^[14] היה ברור לכל שאם ישאר הכתר בחלב עתידו בסכנה. כמה חודשים לאחר מכן גילו עולים מחלב את אזנו של מר יצחק בן צבי שהכתר עדיין קיים, וזה האחרון פתח בפעילות להביאו לארץ בסיוע הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אך הדבר עלה בקשיים מרובים. רק לאחר כעשר שנים (ב1958) הוברח הספר לארץ 1958 ע"י מרדכי בן עזרא (שהיה בעל נתינות אירנית שגורש מסוריה. הוא החביא את הספר בתוך מכונת כביסה ושם מעליו שק גרעינים, בצל ובגדים), ומסר אותו לשלמה זלמן שרגאי (ראש עריית ירושלים). שלמה זלמן החזיק את הספר לילה אחד בלבד ולמחרת העביר אותו למר יצחק בן צבי.
↑ והם נוסח מנחת שי, ברדיטשב, תימן לפי הרב רצאבי, נוסח תימן שבספריה הלאומית ונוסח ספרד לפי מגילת מהר"ם זבארו שהגיע בשלימותו לידינו.
↑ גליון 746 עמ' 15.
↑ כמו בנוסחים התימניים, אך בשונה מכל שאר הנוסחים.
↑ לגבי נוסח זה והראיות לאמינותו הגדולה ראה [מאמר הרב ברויאר בפורום אוצר החכמה]
↑ אסתר ט ב.
↑ אמנם יש במגילה שני שינויים משותפים נוספים: ("והלבשו" חסר י', "לקיים" בשני י'), אבל אלו אינם מיוחדים בדווקא לחב"ד (אלא הם על פי נוסח המנחת שי המוגה והמדוייק, וראה בהערה הקודמת) - וממילא אין מקומם בספר המנהגים.

[1] ttp://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15753&st=&pgnum=29 ספר התולדות של הרבי מהר"ש

[2] בניו יורק, שכונה צמודה לקראון הייטס.

[3] מול עמוד 21.

[4] לקוטי שיחות חט"ז ע' 255: "מטעמי זהירות בכתבי הקודש, הנה לא נראה לי כלל כשמדפיסים פסוקים כתובים בכתב סת"ם, אפילו בספרי הלכה ואגדה ועאכו"כ בספרי תולדות... ומובן שאינו דומה למה שהדפיסו עמוד ממגלת אסתר כיון שאין בה השם, והי' בזה גם מעין הוראה לרבים באופן כתיבת המגילה".

[5] ומן התפילין שכתב ר' ראובן - הסופר של אדמו"ר הזקן או תלמידו שכתב בדיוק כמוהו.

[6] לכאורה היה זה בנימין (מזיווגו השלישי), שידוע שנפטר בעודו נער (ולא בנו ישראל דובער מזיווגו השני) - אך הדבר צריך בירור.

[7] היה להם גם בן שהאריך ימים, וצריך בירור האם המגילה נמסרה לבן ורק בהסתלקותו עברה לבת, או שהבת הייתה הגדולה והמגילה נמסרה ישירות אליה.

[ספר_המנהגים-8] 8.0 ^8.1 עמ' 63 – מנהגי פורים.

[9] וראה בסוף פסקה הבאה טעם אפשרי לכך.

[10] למעשה שני עמודים בלבד מתחילם ב"המלך": "המלך אחשורוש אמר להביא" (א,יז). ו'המלך' שבסיום הפסוק "את מצות המלך" (ג,ג).

[11] כפי שהוא במגילת החתם סופר, אם כי שם יש שורות גם לפני וגם אחרי עשרת בני המן, ואילו במגילת מהר"ש הם בראש העמוד.

[אוצר-12] 12.0 ^12.1 אוצר מנהגי חב"ד, בתוך 'שערי מגילה'. הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ב, עמ' רסג ואילך – וראה שם פרטים רבים נוספים.

[13] ומציין לס' 'מנהג ישראל תורה' עמ' רמו-רמז.

[14] ישראל יעקב גוטפרב, בכליל תפארת, ירושלים: קהל תפארת ירושלים, אב ה'תש"פ, עמ' קס"ה ואילך.

[15] שלרוב הדיעות הוא הספר שהגיה בן אשר בטבריה לערך בשנת ד'תרץ (930 למניינם) – לפני כ1,100 שנים, ועליו סמך הרמבם בפסקיו ביד החזקה. ספר זה נשתמר בשלימותו עד שנעלם כשבפרעות שפרצו בחלב שבסוריה בעקבות קום המדינה שרפו הגויים את בית הכנסת בו הוא נשמר יחד עם 40 ספרי התורה שהיו בו. בהמשך התברר כי במהלך הפרעות יהודי בשם אשר בגדאדי הצליח במסירות נפש להכנס לבית הכנסת ולבריח ממנו את הכתר (שנשרף בחלקו) אל ביתו של הרב סלים זעפראני (רב בית הכנסת הגדול וראש ישיבת דגל תורה). מחשש שמא הערביים יחפשו את הכתר ויזיקו לו, אספו הרב סלים והרב משה טוויל את הגווילים השרופים למחצה, גנזום בכד ופרסמו כי הכתר נשרף כליל^[14] היה ברור לכל שאם ישאר הכתר בחלב עתידו בסכנה. כמה חודשים לאחר מכן גילו עולים מחלב את אזנו של מר יצחק בן צבי שהכתר עדיין קיים, וזה האחרון פתח בפעילות להביאו לארץ בסיוע הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אך הדבר עלה בקשיים מרובים. רק לאחר כעשר שנים (ב1958) הוברח הספר לארץ 1958 ע"י מרדכי בן עזרא (שהיה בעל נתינות אירנית שגורש מסוריה. הוא החביא את הספר בתוך מכונת כביסה ושם מעליו שק גרעינים, בצל ובגדים), ומסר אותו לשלמה זלמן שרגאי (ראש עריית ירושלים). שלמה זלמן החזיק את הספר לילה אחד בלבד ולמחרת העביר אותו למר יצחק בן צבי.

[16] והם נוסח מנחת שי, ברדיטשב, תימן לפי הרב רצאבי, נוסח תימן שבספריה הלאומית ונוסח ספרד לפי מגילת מהר"ם זבארו שהגיע בשלימותו לידינו.

[17] גליון 746 עמ' 15.

[18] כמו בנוסחים התימניים, אך בשונה מכל שאר הנוסחים.

[נוסח_מנחת_שי-19] לגבי נוסח זה והראיות לאמינותו הגדולה ראה [מאמר הרב ברויאר בפורום אוצר החכמה]

[20] אסתר ט ב.

[21] אמנם יש במגילה שני שינויים משותפים נוספים: ("והלבשו" חסר י', "לקיים" בשני י'), אבל אלו אינם מיוחדים בדווקא לחב"ד (אלא הם על פי נוסח המנחת שי המוגה והמדוייק, וראה בהערה הקודמת) - וממילא אין מקומם בספר המנהגים.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[14]

@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 ב. המגילה כתובה כפי שנהוג בספרי תורה – 42 שורות (ולא כפי שנוהג רוב העולם 21, 16 או 11 שורות).
-ג. ישנם במגילה זו ישנם עשרה שינויים של חסר/ יתיר ביחס לכתר ארם צובא{{הערה|שלרוב הדיעות הוא הספר שהגיה בן אשר בטבריה לערך בשנת ד'תרץ (930 למניינם) – לפני כ1,100 שנים, ועליו סמך הרמבם בפסקיו ביד החזקה. ספר זה נשתמר בשלימותו עד שנעלם בפרעות בחלב שבסוריה בשנת 1947, ולאחר כעשר שנים הופיע פתאום בלי שום הסבר בידיו של מר יצחק בן צבי - כשהוא קרוע וחסר. יצחק בן צבי לא סיפק מעולם מידע כיצד הגיע הספר לידיו, או מדוע הוא חסר וקרוע.}}, אך חלק גדול מהם מופיע גם בנוסחאות אחרות של המגילה{{הערה|והם נוסח מנחת שי, ברדיטשב, תימן לפי הרב רצאבי, נוסח תימן שבספריה הלאומית ונוסח ספרד לפי מגילת מהר"ם זבארו שהגיע בשלימותו לידינו.}}.
+ג. ישנם במגילה זו ישנם עשרה שינויים של חסר/ יתיר ביחס לכתר ארם צובא{{הערה|שלרוב הדיעות הוא הספר שהגיה בן אשר בטבריה לערך בשנת ד'תרץ (930 למניינם) – לפני כ1,100 שנים, ועליו סמך הרמבם בפסקיו ביד החזקה. ספר זה נשתמר בשלימותו עד שנעלם כשבפרעות שפרצו בחלב שבסוריה בעקבות קום המדינה שרפו הגויים את בית הכנסת בו הוא נשמר יחד עם 40 ספרי התורה שהיו בו.
+בהמשך התברר כי במהלך הפרעות יהודי בשם אשר בגדאדי הצליח במסירות נפש להכנס לבית הכנסת ולבריח ממנו את הכתר (שנשרף בחלקו) אל ביתו של הרב סלים זעפראני (רב בית הכנסת הגדול וראש ישיבת דגל תורה). מחשש שמא הערביים יחפשו את הכתר ויזיקו לו, אספו הרב סלים והרב משה טוויל את הגווילים השרופים למחצה, גנזום בכד ופרסמו כי הכתר נשרף כליל{{הערה|ישראל יעקב גוטפרב, בכליל תפארת, ירושלים: קהל תפארת ירושלים, אב ה'תש"פ, עמ' קס"ה ואילך.}}
+היה ברור לכל שאם ישאר הכתר בחלב עתידו בסכנה. כמה חודשים לאחר מכן גילו עולים מחלב את אזנו של מר יצחק בן צבי שהכתר עדיין קיים, וזה האחרון פתח בפעילות להביאו לארץ בסיוע הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אך הדבר עלה בקשיים מרובים. רק לאחר כעשר שנים (ב1958) הוברח הספר לארץ 1958 ע"י מרדכי בן עזרא (שהיה בעל נתינות אירנית שגורש מסוריה. הוא החביא את הספר בתוך מכונת כביסה ושם מעליו שק גרעינים, בצל ובגדים), ומסר אותו לשלמה זלמן שרגאי (ראש עריית ירושלים). שלמה זלמן החזיק את הספר לילה אחד בלבד ולמחרת העביר אותו למר יצחק בן צבי.}}, אך חלק גדול מהם מופיע גם בנוסחאות אחרות של המגילה{{הערה|והם נוסח מנחת שי, ברדיטשב, תימן לפי הרב רצאבי, נוסח תימן שבספריה הלאומית ונוסח ספרד לפי מגילת מהר"ם זבארו שהגיע בשלימותו לידינו.}}.
 (לגבי יחסו של הרבי לספר העתיק, יש לציין מה שהביא בהתקשרות{{הערה|גליון 746 עמ' 15.}}, שהבעל-קורא הוותיק הרב יוסף יצחק שי' אופן (שהתעניין הרבה בפרטי המסורה) מספר, שפעם ענה הרבי למישהו ביחידות, שבתנ"ך 'קורן' [וכן בתנ"ך 'ברויאר'] מכריעים על-פי המסורה של 'כתר ארם צובה', שהיא מסורה ספרדית, ואין בזה הכרעה לפי המסורה האשכנזית, ע"כ. מאידך, אומר הרב אופן, שחומש 'תורה תמימה' (וכן 'העמק דבר') מוסר את המסורה במדוייק "כמנהג מדינתנו", ולכן השתמש בו הרבי, ומשום-כך הסתמכו עליו רבים מאנ"ש, כולל הרב שוסטערמאן(.