אוהל (קבר הצדיק)

הרבי מלך המשיח בדרכו לאוהל אדמו"ר הריי"צ, כשבידו חבילת פ"נים. ניתן לראות את נעלי הבד שנועל הרבי בעת הנסיעה לאוהל

אוהל הינו מבנה הבנוי מעל ציון הקבר של הצדיק.

האוהל מוקדש לתפילה ובקשות רחמים בעת ה"השתטחות" על קבר הצדיק, והוא מקום סגולה להתעוררות רחמים רבים.

ההשתטחות בספרות ההלכתית

בתורה נאמר "לא ימצא בך . . דורש אל המתים", וכן נפסק להלכה "הצדיקים אין בונים להם
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם. והרמב"ם כתב שלא יפנה אדם לבקר הקברות.

כמו כן מסופר במדרש רבה שיעקב אבינו לא רצה להיקבר במצרים, כדי שהמצרים לא יעשו ממנו עבודה זרה. ובלשון המדרש: מפני מה ביקש יעקב אבינו שלא ייקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים.

איסור זה לדרוש אל המתים, משיק לציווי לבקש רק מה' כל מה שהאדם צריך (אבל עיינו לקמן שתפילה על קברי צדיקים אינה דרישה אל המתים כלל).

אמנם, בדברי חז"ל ישנם מקורות למנהגי ההליכה לבית הקברות (כגון בעת עצירת גשמים): "כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים", וכן בספרות ההלכתית.

על כלב בן יפונה, מובא בדברי חז"ל: "ויבוא עד חברון, כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם".

הפוסקים כתבו שבהשתטחות על קברי צדיקים אין משום "ודורש אל המתים".

בשו”ת מנחת אליעזר כתב שיש מצווה להתפלל בקברות צדיקים ולבקש מהם שיתפללו וימליצו טוב עלינו והוכיח מהזוהר הקדוש (פרשת אחרי מות) שאין בזה דורש אל המתים, וכן כתב בשו”ת מנחת יצחק : “והוא צורך גדול ותיקון לנפש… ולפי המנהג אף בצדיקים בונין נפש והכל מתקבצין אצלה להתפלל…” וכן הזכיר בעוד מקומות בשבחם של הנוהגים כן. הב"ח, כתב בנוגע למנהג השתטחות על הקברים : “מיהו (=אבל) כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה, ויש לזה סמך בספר הזוהר, ודווקא להשתטח על קברי אבות ולהתפלל לפניו יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה, וכבר נתקנו סדרי התפילה למשתטחים על קברי אבות ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה”.

באיגרת קודש משנת תש"י, כותב הרבי לאדם שביקש ממנו שיזכירו על להשתטחות על הציון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אך העלה כמה קושיות בנושא:

"מה שביקש להזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אעשה כבקשתו, ומה שכותב שאין לו הבנה בזה, הנה גם כשאוכל ושותה וישן בטח אינו מתבונן מקודם איך זה פועל על הגוף והנשמה שלו, ועושה כל זה גם אם אינו מבין באיזה אופן נעשית הפעולה. וגם בענין זה כן הוא.

ומה שכותב שנראה כמדברים למתים ח"ו ומכוונים מחשבה לזולת ח"ו, הנה בוודאי מבין בעצמו שאין הדבר כן, כיון שמוסכם שכלב בן יפונה וכמה תנאים ואמוראים וצדיקים בכל הדורות עשו כן.

ובקצרה לבאר קושייתו, הנה גם כשהיו באים להרבי לבקש ברכה, לא היו באים אליו מפני מעלת הגוף שלו אלא מפני מעלת נשמתו. כל ענין המיתה אינו שייך כי אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכה כלל וכלל לגיהינום, כף הקלע וכו', הרי ענין המיתה בה היינו הסתלקות, פירושה עלייה למדריגה נעלית יותר ואינו קרוי ח"ו מת. וכמו שכתוב בזוהר (חלק ג, דף ע"א).

ומה שכותב שמכוין מחשבתו לזולתו, הנה, בקצרה, אין הדבר כן, כי: (א) הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, (ב) כוונה שנייה בזה, אשר כל חסיד ומקושר הנה נשמתו היא פרט מנשמת הצדיק שהיא כלל גדול, ונמשלה לראש ביחס להנשמות פרטיות שלה, כמבואר בתניא פרק ב'.

וכמו שכל אבר ואבר אף שהוא מקבל חיותו מהנשמה, הנה תחילה הנשמה מתלבשת בראש ומוח, ומהראש ומוח מתחלק אח"כ החיות לכל אבר ואבר לפי ענינו, כך הוא גם כן בחסיד ורבי, אשר הראש כיון שהוא בריא וחזק יש בו כל החיות השונות של כל אבר ואבר, וכדי שיהיה גם כן האבר בריא, צריך שתהיה ההתקשרות שלו עם הראש שלימה, היינו הגידים והנערוון (=העצבים) המקשרים הראש עם האברים יהיו פתוחים, אשר אז יומשך אל האבר החיות השייך אליו.

וזהו בכללות ענין ההתקשרות של חסיד לרבי, אשר על ידי זה מקבל החסיד כל המצטרך לו הן בגשמיות והן ברוחניות"..

לאורך השנים התקבלו מספר מנהגים הקשורים בהשתטחות על קברי הצדיקים, כשרבים מהם התחדשו בתקופת האריז"ל שמצא וציין קברי תנאים ואמוראים הפזורים בגליל, וייסד את מנהג העלייה לציונו של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.

עם התפשטות תנועת החסידות שביארה את מעלת הצדיק כממוצע המחבר ומקשר בין האדם הפשוט להקב"ה, ומסייע לו לדבוק בקב"ה בצורה נעלית יותר, החל גם להתפשט הנוהג לפקוד את ציוניהם של הצדיקים (גם בארצות המזרח בהשפעת תורת הקבלה, היה מקובל מאוד להתפלל על קברי צדיקים).

בנוגע לאופי התפילה, ישנם פוסקים שכתבו כי מותר לבקש מהצדיק להמליץ טוב בעבורנו, אך חלקם מחמירים ומתירים רק לבקש מה' ולבקש שישמע לתפילתנו בזכות הצדיק, ובפרט שבמקום בו טמון הצדיק התפילה נאמרת בכוונה גדולה יותר.

המנהג התפשט עד כדי כך, שיש הרואים בפקידת קברי צדיקים מצווה של ממש, ומתירים לצורך כך אף יציאה מגבולות ארץ ישראל כדי להשתטח על קברי צדיקים בחוץ לארץ, למרות האיסור לצאת מהארץ מלבד לצורך דבר מצוה, רפואה או פרנסה.

מעלתה

כתוב בזוהר הקדוש, "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". (הצדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר מבחייו), הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא:

במילי דשמיא - השפעתו הרוחנית בבחינת חיזוק האמונה, אהבת ה' ויראת ה', הנה, מאחר שנשמתו עלתה מגופו בפטירתו, ואינו מוגבל במגבלותיו הגשמיים, יכולה להיות גם השפעתו על תלמידיו ומקושריו - בעבודת ה', באופן לא מוגבל כפי שהיה לפני כן.

במילי דעלמא - בהצלתם ורוחתם של ישראל, לחם לאכול ובגד ללבוש וכו', הנה, בפירוש נאמר בזוהר הקדוש; "דצדיקייא מגינין על עלמא, ובמתתהון יתיר מבחייהון, ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא" (הצדיקים מגינים על העולם, ובמתתם - יותר מבחייהם, ואלמלא תפילת הצדיקים בעולם העליון - אין העולם מתקיים אפילו רגע אחד).

קבלת ההשפעה -הגשמית והרוחנית- מנשמת הצדיק, מותנה בהתקשרות לנשמתו, הבאה לידי ביטוי באמונה השלימה שמאמינים בו, וכמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכן באהבה רבה שאוהבים אותו ובהליכה בדרכיו הטובים - על פי הוראותיו.

לפיכך הכניסה לאוהל וההשתטחות על קבר הצדיק, מחזקת את ההתקשרות אליו ומאפשרת את קבלת השפע הגשמי והרוחני מנשמתו. כי נשמת הצדיק אינה עוזבת לגמרי את גופו הקדוש שבו עבדה את ה' וזככה והעלתה אותו למדריגות עליונות.

ולכן בנוסף לעובדה שמקום משכן הצדיק הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת שם יותר, וגם התפילה במקום זה מכוונת בנפש האדם בכונה הרצויה ובלב נשבר, הנה, העיקר הוא האמונה הגדולה בה' המתחזקת על ידי האמונה הגדולה בצדיק, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל שישנו בויאמינו במשה ישנו בויאמינו בה', וההתקשרות וההתבטלות לצדיק בבחינת התדבקות רוחא ברוחא המביאה לידי ביטול אל ה' בתכלית.

וכל זה נעשה על ידי ההשתטחות באוהל על קבר הצדיק וההתיחדות עמו.

ישנם סוגים שונים באהלי הצדיקים; ישנם אהלים שסגולתם לפעול בבאים להשתטח - קו המרירות והכיווץ, וישנם שפועלים בקו השמחה וההתעלות.

כאשר מתמלאים בקשותיו של אדם בתפילתו באהל הצדיק, הרי זה מחייב - לימוד תורתו והליכה בדרכיו ביתר שאת מכפי שהיה עד עתה.

אוהל אדמו"ר הריי"צ

ערך מורחב – אוהל אדמו"ר הריי"צ

הרבי מלך המשיח נהג לפקוד את אוהל האדמו"ר הריי"צ בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד חלוקת הדולרים, בימי שני וחמישי), בערבי ר"ח ובימי הההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא הרבי את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.

האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום, כמו כן נבנתה מעין מחיצה בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.

מנהגי ההשתטחות

את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.

1. באוהל נהוג לקרוא את המענה לשון.
2. נהוג שלא לנעול נעלי עור בעת השהות באוהל.
3. אלו שזכו לראות את הרבי בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).
4. נהוג לקרוע את המכתב או הפ"נ ולהניחו על הציון.
5. אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל, אך שותים (בדווקא).

ראו גם

• אוהל אדמו"ר הזקן
• אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש
• אוהל אדמו"ר הריי"צ
• ניגון ההשתטחות

לקריאה נוספת

• שאלות לרב | תפלה בקברי צדיקים - צעירי חב"ד.https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=http://www.chabad.org.il/Questions/PrintQuestion.asp%3FArticleID%3D745%26CategoryID%3D68&ved=2ahUKEwinuvPp16n9AhXf9rsIHdeGDMwQFnoECAsQAQ&usg=AOvVaw3laANU8VhyJU7BzhqG2DRG

• ספר ההשתטחות, מאמרים, שיחות, אגרות קודש ותשובות אודות השתטחות על קברי הצדיקים, קה"ת, תשס"ח.

• של נעליך מעל רגליך, מנהג חליצת הנעליים באוהלי רבותינו נשיאינו, במדור 'הליכות ומנהגים' שבועון כפר חב"ד גליון 1851 עמוד 76
• וישאירום שם ברשותו, סקירה על הביטוי השגור אצל הרבי 'אזכיר על הציון', במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד גליון 1911 עמוד 37
• "אזכיר על הציון" - אגרות, סיפורים והנהגות הרבי ב'אוהל'. ליקוט ועריכה: שניאור זלמן ריטרמן. הוצאת תורה אור, תשע"ב.