קרניים

שור ולראשו קרניים

קרניים הוא בליטה קשה ולרוב מחודדת וחלולה, המצויה על ראשם של בעלי חיים רבים. קרן האיל משמשת לשופר

שופר

שופר

ערך מורחב – שופר

השופר כשר רק אם נעשה מקרן בהמות שיש להם זכרות כלומר שבשר מהראש חודר לתוך הקרן וממלא אותו (כהכנת הקרן לשופר מרוקנים את הקרן מהבשר, אך גם אם לא רוקנו אותו לגמרי אין זה מעכב). בתולדות יעקב יוסף מפרש את המילה "זכרות" על שם זכרון הפנימיות והקשר להקב"ה.

הקרן בסטרא אחרא

בחסידות מבואר על יסוד דברי חז"ל במסכת חולין שהקרן היא החיצוניות והפסולת בלבד, שלמטטה אפילו מהעור.

בכך מוסבר הטעם הפנימי בגזירות אנטיוכוס שציוו 'כתבו לכם על קרן השור', שהיוונים רצו שבני ישראל יקבלו את החיות מבחינת הקרניים, בחיצוניות בלבד, ולא מפנימיות הקדושה.

הקרן בקדושה

בחינת הקרן למעליותא, הוא ענין המסירות נפש, בדוגמת הקרן שהיא למעלה מהראש, כך גם המסירות נפש דקדושה היא למעלה מכל החשבונות השכליים.

מובא בגמרא הטעם שנמשכה מלכותו של דוד - מפני שנמשח דוד בקרן ולא בפך, כי שרש בחינת קרן הוא בבחינת כתר כמ"ש חנה רמה קרני בה', "רמה" בבחינת הרוממות דפנימי' כתר עליון שמרומם לבדו ומתנשא מימות עולם, שהן בחינת ז' תחתונות דאריך אנפין שמתלבשית בנאצלים.

ושם נאמר רמה קרני בה' וכן כתיב ותרם כראם קרני כו' כי הקרן מורה על בחינת הרוממות דוקא (בחינת הכתר), כמו וירם קרן לעמו.

אבל מלכות שאול ששרשה רק מבחינת החכמה שמלובשת במדות דז"א כמ"ש שמואל עליו הראיתם אשר בחר בו הוי' כי אין כמוהו כו', על כן נמשח בפך ולא בקרן כמו שכתוב בשאול ויקח שמואל את פך השמן, ובדוד נאמר ויקח את קרן השמן.

כתבו לכם על קרן השור

בשעת גזירות היוונים, אמרו הם לישראל "כתבו על הקרן של שור שאין לכם חלק באלקי ישראל". מבאר אדמו"ר האמצעי, כי ידוע דפני שור מהשמאל, משם נמשך בריבוי השתלשלות בחינת גבורות קשות דעשו שהוא שור דקליפה ועיקר הגבורות קשות הוא בקרני השור שמנגח בקרניו.

ושרש שרשו בפני שור דקדושה שעל זה אמרו "ורב תבואות בכח שור", והוא היפך הגבורות קשות לנגח ולהמית כל חי אלא להחיות עם רב ברוב תבואות שבכח השור, וגם יש בשור בחינת הביטול בקבלת עול כמו שאמרו "כשור לעול" כדוגמא לקבלת עול מלכות שמים, והעול הוא ההכנעה היפך הנגיחה, ונמצא יש בשור טוב וחסד רב ודין קשה בקרניו, וזהו ההפרש בין שור דקדושה כמו בכור שורו הדר לו, שרב תבואות בכח שור וכן בקבלת עול מלכות שמים שבכנסת ישראל, אבל הגבורות קשות שבקרני השור הוא נמשך מפסולת הגבורה דקדושה שבפני שור העליון בריבוי ההשתלשלות, היינו כעס ורציחה להרוג לרעהו כשור המועד, וזהו ענין חטא העגל שהוא כח השור שבטומאה שמשם יונקים החיצונים בבחינת גבורות קשות מאד להמית כל חי.

וזהו ענין קרן השור, שהקרנים הן המזיקין לאדם כשמנגח בהן והוא היפך טבע העול והכנעה שבו, ועל כן שם עיקר שרש יניקה דקליפת נוגה, וגם הקרנים אין בהם חיות כלל רק צמיחתן ממותרי הפסולת שבמוח הראש כידוע שהקרנים והטלפיים מותרות הצומחים בראש ורגל (ובסטרא דקדושה קרני החיות כנגד כולן בבחינת כתר)..

במצוות ביכורים

אחת הדוגמאות לעליית קרני השור לשרשם והתכללותם בשרשם בקדושה בבחינת רוממות, היא במצות הבאת הביכורים שמצפים את קרני השור בזהב, להורות על התכללות גבורות הנפש הבהמית בשרשם שהוא זהב המורה לגבורות.

בהקשר לכך מסופר כי פעם הלכו חסידים לאדמו"ר הזקן, ובלכתם בדרך התווספו אליהם אלפי חסידים מכמה וכמה מקומות, ולקחו שור וציפו את קרניו בזהב, כסדר הבאת הביכורים, ש"השור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב", וכך באו לאדמו"ר הזקן.

כאשר אדמו"ר הזקן ראה אותם מהחלון נכנס לחדרו והתגלגל על הארץ ואמר: 'מה הם רוצים ממני'? ואמרה הרבנית: 'הם רוצים לשמוע ממך מה ששמעת מרבך'. אמר אדמו"ר הזקן: 'אם כן אומר ואומר'!

אז אמר אדמו"ר הזקן תורה על מאמר המשנה "החליל מכה לפניהם" כי החליל הוא מלשון חלל ומקום פנוי, ומכה ל' כהה (טונקל), וזהו החליל מכה לפניהם שהחלל ומקום פנוי נעשה כהה לפני מביאי הביכורים, מגודל הארת המצווה של הבאת ביכורים.