היתר מכירה: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (עריכה) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
[[הרבי]] התנגד להיתר בכל תוקף{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' קנ"ד.}}. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' תמ"ח.}}. לרב [[שלמה יוסף זווין]] שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב [[קלמן כהנא]], בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא{{הערה|אגרות קודש, כרך טו, עמ' רפ"ו.}}. | [[הרבי]] התנגד להיתר בכל תוקף{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' קנ"ד.}}. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' תמ"ח.}}. לרב [[שלמה יוסף זווין]] שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב [[קלמן כהנא]], בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא{{הערה|אגרות קודש, כרך טו, עמ' רפ"ו.}}. | ||
במכתב לרב [[שלמה גורן]], כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:{{ציטוטון|לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון ([[ | במכתב לרב [[שלמה גורן]], כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:{{ציטוטון|לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון ([[פיקוח נפש]]) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי – בפרט) – לעוד גרוע יותר מערמה.}}. בהמשך המכתב הציע הרבי במקום זאת, ל[[הפקר|הפקיר]] את היבול{{הערה|אגרות קודש, כרך ז"ך, עמ' תל"ב.}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:שמיטה ויובל]] | [[קטגוריה:שמיטה ויובל]] | ||
גרסה מ־20:53, 4 בנובמבר 2021
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
היתר מכירה הוא היתר הלכתי לעבוד באדמה בשמיטה, על ידי מכירת הקרקעות לגוי. ההיתר הוביל סביבו פולמוס הלכתי נרחב, שנגדו נטען שהוא מוביל לביטול מצווה, וכן שאסור למכור קרקעות מצד איסור "לא תחנם". מנגד התומכים בהיתר טוענים שמצינו מספר מקרים בהם חכמים נתנו לעשות "הערמה" שעל ידה מבטלים מצוות עשה[1], וכן שאיסור "לא תחנם" חל רק במכירת קרקע לעובדי עבודה זרה.
הפולמוס הוצת לראשונה בשנת תרמ"ט, כאשר הופעל לחץ על החקלאים במושבות היהודיות מצד פקידי הברון רוטשילד לעבוד בשמיטה. הרבנים שהתירו לעבוד היו הרב מוהליבר והרב אליאשברג. מנגד רבי שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין התנגדו לו בכל תוקף. כהיום רוב המתירים הם בעיקר רבנים מהציבור הדתי לאומי, והמתנגדים מהציבור החרדי.
דעת הרבי
הרבי התנגד להיתר בכל תוקף[2]. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו[3]. לרב שלמה יוסף זווין שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב קלמן כהנא, בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא[4].
במכתב לרב שלמה גורן, כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:"לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון (פיקוח נפש) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי – בפרט) – לעוד גרוע יותר מערמה.". בהמשך המכתב הציע הרבי במקום זאת, להפקיר את היבול[5].