שניאור זלמן משה סקובלו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "מלחמת העולם השניה" ב־"מלחמת העולם השנייה") |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
בשנת תרפ"ו העביר את משפחתו בסמיכות להוריו בהורודושיץ, בעוד הוא בעצמו הסתובב ברחבי רוסיה ועסק בהפצת יהדות במסגרת [[תפארת בחורים]], וכן בענינים נוספים בעסקנות הכלל כגון יצירת טליתות מהודרות עבור אנ"ש ועוד. | בשנת תרפ"ו העביר את משפחתו בסמיכות להוריו בהורודושיץ, בעוד הוא בעצמו הסתובב ברחבי רוסיה ועסק בהפצת יהדות במסגרת [[תפארת בחורים]], וכן בענינים נוספים בעסקנות הכלל כגון יצירת טליתות מהודרות עבור אנ"ש ועוד. | ||
בשנים שלאחר מכן התגורר עם משפחתו ב[[רודניא]], ועם פרוץ [[מלחמת העולם | בשנים שלאחר מכן התגורר עם משפחתו ב[[רודניא]], ועם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] גוייס לצבא האדום ועסק בביצור ומיגון קווי החזית מול האויב הנאצי, ועל-אף התנאים הקשים - מסר את נפשו שלא להתגעל במאכלות אסורות. | ||
עם סיום המלחמה חזרו בני המשפחה להתגורר בחרקוב, גם התגוררו עד שזכו לקבל את אישורי העלייה לארץ הקודש בשנת תשכ"ט. כאשר הגיעו לארץ, קבע את מגוריו ב[[שיכון חב"ד לוד]]. | עם סיום המלחמה חזרו בני המשפחה להתגורר בחרקוב, גם התגוררו עד שזכו לקבל את אישורי העלייה לארץ הקודש בשנת תשכ"ט. כאשר הגיעו לארץ, קבע את מגוריו ב[[שיכון חב"ד לוד]]. | ||
גרסה מ־09:28, 8 באוגוסט 2021
הרב שניאור זלמן משה סקובלו (נכתב גם סקאבלא, ג' סיון תרנ"ב - ח' סיון תשל"ד) היה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצר אדמו"ר הרש"ב וממקושרי רבותינו נשיאינו.
תולדות חיים
נולד בעיירה החסידים הורודושיץ בג' סיון תרנ"ב לאמו מרת גיטל לאה, ולאביו ר' יצחק סקובלו[1], בנו של ר' אברהם ואחיינו של המלמד של אדמו"ר הריי"צ בצעירותו המחנך החסידי ר' ניסן סקובלו.
כבר מגיל צעיר שקד על לימודיו, ובהיותו בגיל 11 לקראת סוף שנת תרס"ג נכנס ללמוד בסניף ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שהיה בהורודושיץ תחת הנהגתו של הרב שלמה זלמן הבלין, וכעבור שנתיים נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, בחצרו של אדמו"ר הרש"ב.
בתקופת לימודיו בישיבה גידל פאות ארוכות, ואדמו"ר הריי"צ ששימש באותה שעה כמנהל-פועל ביקש ממנו לקצר את הפאות, אך הוא סירב, וכעבור זמן ביקש ממנו אדמו"ר הריי"צ מחילה על שהפציר בו על כך[2].
זכה ללמוד בליובאוויטש שנים ארוכות, למעלה מעשר שנים, ובהיותו מהבחורים המבוגרים למד חסידות עם התלמידים הצעירים והדריך אותם. כמו כן ניהל במשך תקופה את קופת בחורים שהופקדה על הסיוע הגשמי לתלמידי הישיבה, ובנוסף, עסק בהדפסת והפצת 'המשך תער"ב'.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה נסגרה הישיבה בליובאוויטש והוא עבר ללמוד בסניף הישיבה בחרסון, ובסביבות שנת תרפ"א נישא בחרקוב עם רעייתו מרת צביה פריידא.
בחודש חשון תרפ"ג נולד בנו הבכור, והוא זכה שהרבי ישתתף בשמחת הברית.
בשנת תרפ"ו העביר את משפחתו בסמיכות להוריו בהורודושיץ, בעוד הוא בעצמו הסתובב ברחבי רוסיה ועסק בהפצת יהדות במסגרת תפארת בחורים, וכן בענינים נוספים בעסקנות הכלל כגון יצירת טליתות מהודרות עבור אנ"ש ועוד.
בשנים שלאחר מכן התגורר עם משפחתו ברודניא, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה גוייס לצבא האדום ועסק בביצור ומיגון קווי החזית מול האויב הנאצי, ועל-אף התנאים הקשים - מסר את נפשו שלא להתגעל במאכלות אסורות.
עם סיום המלחמה חזרו בני המשפחה להתגורר בחרקוב, גם התגוררו עד שזכו לקבל את אישורי העלייה לארץ הקודש בשנת תשכ"ט. כאשר הגיעו לארץ, קבע את מגוריו בשיכון חב"ד לוד.
נפטר בשיבה טובה בח' סיון תשל"ד ונטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים בירושלים.
משפחתו
- אחיו, ר' יונה (יוסף) סקובלו - מחשובי התלמידים ומתושבי העיירה ליובאוויטש שנהרג על קידוש ה' בשואה
- גיסו, הרב שמואל כצמן - היה נשוי לאחותו מרת חיה שרה
- בנו, ר' אברהם סקובלו
קישורים חיצוניים
- א ליובאוויטשער תמים, תולדות חייו בתוך תשורה מנישואי צאצאיו, בעריכת נינו הרב מנחם מענדל ברונפמן
הערות שוליים
- ↑ נפטר בכ"ד אדר ראשון ת"ש.
- ↑ בסופו של דבר קיצץ את הפאות בעת שירותו הצבאי, במטרה להציל את הזקן לכל הפחות.