בן ציון מרוז: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־05:58, 8 ביולי 2021

הרב בנציון (בנצ'ה) מרוז היה מחנך חסידי בוגר ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, תחילה בקרמנצ'וג, ובשנים מאוחרות יותר במוסקבה ובטשקנט.

תולדות חיים

בהגיעו לגיל ישיבה, נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, והתקשר אליו בלב ונפש.

כשהגיע לגיל גיוס, חבל באצבעות ידיו כדי להפוך את עצמו ללא כשיר לשירות. הוא חתך את גידי האצבעות ביד הימנית, וקשר קשר את האצבעות למטה במשך זמן מה עד שנשארו עקומות לצמיתות. כאשר ניגש לוועדת הגיוס ראו הרופאים את אצבעות ידו הימנית ופטרו אותו מיידית משירות, וכך הוא נחלץ לצמיתות מהחשש שיצטרך לעמוד בנסיון בשמירת התורה והמצוות.

לאחר חתונתו, קבע את מגוריו בקהילה החב"דית בקרמנצ'וג, שימש במשך תקופה כר"מ בישיבה המקומית, ובשנת תר"צ בעיצומם של רדיפות הק.ג.ב., לקח על עצמו את ניהול רשת החדרים המחתרתית, ועל אף הסכה שבדבר, הקפיד במשך כל הזמן לשלוח דיווח תקופתי מפורט מקשיי והצלחות התלמידים.

בשנת תרצ"ז, כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט למוסקבה וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו.

עם התקדמות מלחמת העולם השניה, נמלט לסמרקנד, שם המשיך בעיסוקו בעבודת החינוך, כשבין חניכיו נמנו הנגיד החסידי ר' שלום דובער דרייזין, הסופר החסידי הרב הלל זלצמן, ועוד.

כמחנך, גישתו הייתה להימנע ככל האפשר מפגיעה בתלמידיו כאשר לא נהגו כראוי, והעדיף לעזור לתלמידים להבין את רצינות חומרת המעשה, תוך שהוא משתמש בכשרון הביטוי שלו לתאר את חומרת ה'פשעים'. במקרי קיצון העמיד את הילד בפינה, ובמקרים בודדים ממש העניש את התלמיד באמצעות הכאה עם ידו של התלמיד על השולחן.

הקפיד שהתלמידים יקריאו את חומר הלימוד בנגינה ובהטעמה, ונהג לומר שהבחינה האם התלמיד אכן הבין את הגמרא היא כאשר הוא מצליח להסביר זאת אפילו לאמא שלו, שאין לה רקע בלימוד הגמרא.

היה בעל לשון חדה, וכשרון ביטוי מעולה.

באופן טרגי, סבל מאוד בחיי המשפחה.

משפחתו

בנו, הת' יהושע מרוז - נחלת הר חב"ד^[1].

קישורים חיצוניים

ר' בנצ'ה, המלמד שלי במחתרת, בתוך הספר 'סמרקנד - מחתרת שהאירה למרחקים'

הערות שוליים

↑ עלה לארץ הקודש בשנות הכ"ף, נפטר ערירי ללא ילדים.

[1] עלה לארץ הקודש בשנות הכ"ף, נפטר ערירי ללא ילדים.

[1]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==תולדות חיים==
-בהגיעו לגיל ישיבה, נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, והתקשר אליו בלב ונפש.
+בהגיעו לגיל ישיבה, נכנס ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בחצרו של [[אדמו"ר הרש"ב]], והתקשר אליו בלב ונפש.
 כשהגיע לגיל גיוס, חבל באצבעות ידיו כדי להפוך את עצמו ללא כשיר לשירות. הוא חתך את גידי האצבעות ביד הימנית, וקשר קשר את האצבעות למטה במשך זמן מה עד שנשארו עקומות לצמיתות. כאשר ניגש לוועדת הגיוס ראו הרופאים את אצבעות ידו הימנית ופטרו אותו מיידית משירות, וכך הוא נחלץ לצמיתות מהחשש שיצטרך לעמוד בנסיון בשמירת התורה והמצוות.
@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 לאחר חתונתו, קבע את מגוריו בקהילה החב"דית ב[[קרמנצ'וג]], שימש במשך תקופה כר"מ בישיבה המקומית, ובשנת [[תר"צ]] בעיצומם של רדיפות ה[[ק.ג.ב.]], לקח על עצמו את ניהול רשת החדרים המחתרתית, ועל אף הסכה שבדבר, הקפיד במשך כל הזמן לשלוח דיווח תקופתי מפורט מקשיי והצלחות התלמידים.
-בשנת תרצ"ז, כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט למוסקבה וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו.
+בשנת [[תרצ"ז]], כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט ל[[מוסקבה]] וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו.
-עם התקדמות [[מלחמת העולם השניה]], נמלט לסמרקנד, שם המשיך בעיסוקו בעבודת החינוך, כשבין חניכיו נמנו הנגיד החסידי ר' [[שלום דובער דרייזין]], הסופר החסידי הרב [[הלל זלצמן]], ועוד.
+עם התקדמות [[מלחמת העולם השניה]], נמלט ל[[סמרקנד]], שם המשיך בעיסוקו בעבודת החינוך, כשבין חניכיו נמנו הנגיד החסידי ר' [[שלום דובער דרייזין]], הסופר החסידי הרב [[הלל זלצמן]], ועוד.
 כמחנך, גישתו הייתה להימנע ככל האפשר מפגיעה בתלמידיו כאשר לא נהגו כראוי, והעדיף לעזור לתלמידים להבין את רצינות חומרת המעשה, תוך שהוא משתמש בכשרון הביטוי שלו לתאר את חומרת ה'פשעים'. במקרי קיצון העמיד את הילד בפינה, ובמקרים בודדים ממש העניש את התלמיד באמצעות הכאה עם ידו של התלמיד על השולחן.