מרה שחורה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
== הרבי: הוספה ב[[לימוד התורה]] וב[[צדקה]]. == | == הרבי: הוספה ב[[לימוד התורה]] וב[[צדקה]]. == | ||
מחבר ספרים בא לרבי. [[הרבי]] שם לב כי הוא נתון | מחבר ספרים בא לרבי. [[הרבי]] שם לב כי הוא נתון ב[[עצבות]]. הוכיח אותו הרבי שלא יהיה במרה שחורה. אמר היהודי ל[[רבי]]: ש[[הרבי]] יברך אותי שאהיה ב[[שמחה]] על כך שאני יהודי. הגיב הרבי: הוסף ב[[לימוד התורה]] וב[[צדקה]] וכך תצא מהמרה שחורה. | ||
במכתב<REF>אגרות קודש חלק ג' עמ' שסו.</REF> לאחד שהתאונן במכתבו על תגבורת המרה שחורה, כותב הרבי: בטח זוכר מת שנדברנו קודם נסיעתו, אז מען דארף ניט זיין צופיל מרה־שחורה׳דיק, און מען דארף וויסן, אז דער אויבערשטער איז בטבע הטוב להיטיב, און די רביים האבן זיך אפגעגעבו אויף [[אהבת ישראל]] | במכתב<REF>אגרות קודש חלק ג' עמ' שסו.</REF> לאחד שהתאונן במכתבו על תגבורת המרה שחורה, כותב הרבי: בטח זוכר מת שנדברנו קודם נסיעתו, אז מען דארף ניט זיין צופיל מרה־שחורה׳דיק, און מען דארף וויסן, אז דער אויבערשטער איז בטבע הטוב להיטיב, און די רביים האבן זיך אפגעגעבו אויף [[אהבת ישראל]] | ||
און אויף | און אויף אויספירן זייערע ענינים ב[[חטד]] וב[[רחמים]]. ועבדו את הויה ב[[שמחה]] כתיב. [תרגום: לא להיות יותר מדי במרה שחורה ולזכור שהשם יתברך הוא "בטבע הטוב להיטיב", ורבותינו התמסרו לאהבת ישראל ולהנהיג את עיניהם ב[[חסד]] וב[[רחמים]], ועבדו את ה' ב[[שמחה]] כתוב.] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות]] | ||
גרסה מ־21:50, 2 בפברואר 2010
מרה שחורה היא כינוי לטבע מסוים של האדם. באדם ישנו ארבע מיני מרה, ומהם שנים הם מרה שחורה, ומרה לבנה. מרה לבנה פועלת את ההיפך שמרה שחורה פועלת.
פעולת המרה שחורה מביאה את האדם לידי ענינים שונים, טובים ורעים, כגון התמדה בלימוד וישיבה במקום אחד בריכוז של ענין אחד,[1] וגם לידי עצבות. על האדם לשלוט במידת המרה שחורה ובמידת המרה לבנה ולכוונתם באופן הראוי.
האדמו"ר האמצעי: העצה למרה שחורה - דא"ח
מסופר כי פעם נכנס אל האדמו"ר האמצעי איש נכבד מאזאריטש, והרבי היה נשען על שני אגרופיו על השולחן. ונשא עיניו ואמר מי אתה? ויענה: מאזאריטש. אמר לו הרבי האמצעי: ־ זה המקום המגדל בעלי מרה שחורה. לאחר מכן שאל אותו שוב רבנו: - מה אתה צריך? ענה האיש: זוהי המחלה שלי [מרה שחורה]. אמר לו הרבי האמצעי: עצתי שתעסוק בדא״ח, להיות שמרה שחורה באה ממקום חושך של הקליפות, ואילו דא״ח היא אור, ומעט אור דוחה הרבה חושך.
אמר האיש: עסקתי בחסידות ולא הועיל לי.
צעק עליו הרבי: אין אתה יודע איך לעסוק, והעומק בודאי דוחה את המרה שחורה.
האיש עמד בחרדה גדולה. התקרב אליו הרבי ואמר לו: הנה פאריטש קרובה לעירך, סע אל רבי הלל, הוא יודע חסידות. ושינה ואמר: הוא חסיד, ושילש ואמר: יודע אני שהוא שפל בעצם. אוצר סיפורי חב"ד חט"ז.
הרבי: הוספה בלימוד התורה ובצדקה.
מחבר ספרים בא לרבי. הרבי שם לב כי הוא נתון בעצבות. הוכיח אותו הרבי שלא יהיה במרה שחורה. אמר היהודי לרבי: שהרבי יברך אותי שאהיה בשמחה על כך שאני יהודי. הגיב הרבי: הוסף בלימוד התורה ובצדקה וכך תצא מהמרה שחורה.
במכתב[2] לאחד שהתאונן במכתבו על תגבורת המרה שחורה, כותב הרבי: בטח זוכר מת שנדברנו קודם נסיעתו, אז מען דארף ניט זיין צופיל מרה־שחורה׳דיק, און מען דארף וויסן, אז דער אויבערשטער איז בטבע הטוב להיטיב, און די רביים האבן זיך אפגעגעבו אויף אהבת ישראל און אויף אויספירן זייערע ענינים בחטד וברחמים. ועבדו את הויה בשמחה כתיב. [תרגום: לא להיות יותר מדי במרה שחורה ולזכור שהשם יתברך הוא "בטבע הטוב להיטיב", ורבותינו התמסרו לאהבת ישראל ולהנהיג את עיניהם בחסד וברחמים, ועבדו את ה' בשמחה כתוב.]