בצל: הבדלים בין גרסאות בדף
(←כרפס) |
דער חב"דסקער (שיחה | תרומות) תגית: ביטול |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==בהלכה== | ==בהלכה== | ||
===כרפס=== | ===כרפס=== | ||
הבצל משמש כסימן ב[[ליל הסדר]], הנקרא בשם '''כרפס'''. לוקחים חתיכת בצל, וטובלים אותו במי מלח. לפני שטובלים אותו אין נוטלים ידיים, וכשמברכים עליו מתכוונים לצאת ידי חובה גם באכילת המרור. | |||
סדר הכרפס הוא אכילת בצל טבול במי מלח. | סדר הכרפס הוא אכילת בצל טבול במי מלח. | ||
לכרפס נוטלים פחות מכזית{{הערה|פחות מ-19 גרם}}, כי גם זה דיו להתמיה את התינוקות, בראותם שאוכלים ירק, שאין דרך לאכלו לפני הסעודה. ומדייקים לאכול | לכרפס נוטלים פחות מכזית{{הערה|פחות מ-19 גרם}}, כי גם זה דיו להתמיה את התינוקות, בראותם שאוכלים ירק, שאין דרך לאכלו לפני הסעודה. ומדייקים לאכול דוקא פחות מכזית שאז לכל הדעות לא יתחייב לברך אחריו ברכה אחרונה{{הערה|בורא נפשות רבות}}. | ||
נוטל את הכרפס מהמונח בקערה ביד ימינו, טובלו במי מלח ורק אחר כך מברך (ברכת בורא פרי האדמה), כדי לתכוף את הברכה לאכילה בכל מה שאפשר (הרבי היה נותן [[מלח]] למי המלח קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים). | נוטל את הכרפס מהמונח בקערה ביד ימינו, טובלו במי מלח ורק אחר כך מברך (ברכת בורא פרי האדמה), כדי לתכוף את הברכה לאכילה בכל מה שאפשר (הרבי היה נותן [[מלח]] למי המלח קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים). | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
בשעת אמירת הברכה{{הערה|ברכת בורא פרי האדמה}}, יתכוון להוציא ידי חובה בברכה זו גם את המרור (הן את המרור הנאכל בנפרד והן את המרור הנאכל בכורך). | בשעת אמירת הברכה{{הערה|ברכת בורא פרי האדמה}}, יתכוון להוציא ידי חובה בברכה זו גם את המרור (הן את המרור הנאכל בנפרד והן את המרור הנאכל בכורך). | ||
את הכרפס אוכלים ללא הסיבה{{הערה|כי ענינו היפך החרות | את הכרפס אוכלים ללא הסיבה{{הערה|כי ענינו היפך החרות [כרפס - ספר ריבוא עבדו בפרך]}}. לאחר אכילת הכרפס אין מחזירים את הבצל הנשאר מהכרפס על הקערה (ואף אם נשארת, מסירים אותו ממנה), ובמילא מכאן אין על הקערה אלא חמשה דברים. | ||
==דרך אכילתו== | ==דרך אכילתו== | ||
גרסה מ־12:26, 19 באוקטובר 2020
|
יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח בצורה תורנית ובשפה גבוהה מידי, וקשה להבנה לקהל הרחב. | ||
| יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים רבים המסבירים מושגים בחסידות מצריכים רקע מוקדם. | |||
בצל (ביידיש נקרא 'א ציבלע') הינו ירק הגדל באדמה וברכתו היא בורא פרי האדמה.
בהלכה
כרפס
הבצל משמש כסימן בליל הסדר, הנקרא בשם כרפס. לוקחים חתיכת בצל, וטובלים אותו במי מלח. לפני שטובלים אותו אין נוטלים ידיים, וכשמברכים עליו מתכוונים לצאת ידי חובה גם באכילת המרור.
סדר הכרפס הוא אכילת בצל טבול במי מלח.
לכרפס נוטלים פחות מכזית[1], כי גם זה דיו להתמיה את התינוקות, בראותם שאוכלים ירק, שאין דרך לאכלו לפני הסעודה. ומדייקים לאכול דוקא פחות מכזית שאז לכל הדעות לא יתחייב לברך אחריו ברכה אחרונה[2].
נוטל את הכרפס מהמונח בקערה ביד ימינו, טובלו במי מלח ורק אחר כך מברך (ברכת בורא פרי האדמה), כדי לתכוף את הברכה לאכילה בכל מה שאפשר (הרבי היה נותן מלח למי המלח קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים).
בשעת אמירת הברכה[3], יתכוון להוציא ידי חובה בברכה זו גם את המרור (הן את המרור הנאכל בנפרד והן את המרור הנאכל בכורך).
את הכרפס אוכלים ללא הסיבה[4]. לאחר אכילת הכרפס אין מחזירים את הבצל הנשאר מהכרפס על הקערה (ואף אם נשארת, מסירים אותו ממנה), ובמילא מכאן אין על הקערה אלא חמשה דברים.
דרך אכילתו
בהלכה כתוב שלא יאכל אדם דרך רעבתנות[5],ולכן ע"פ ההלכה גם לא יאכל אדם בצל מצד ראשו מיד, אלא מצד עליו[6], ע"י שיקלף ויסיר את העלים תחילה ואחר כך יאכל מצד העלים מעט מעט עד שיגיע לראשו[7], ואם אכל מצד ראשו הרי זה גרגרן[8], מלבד בשבת שמותר להתחיל מראשו, משום חיבוב סעודת שבת [9].
בצל קלוף
ע"פ ההלכה אסור לאכול בצל מקולף שעבר עליו הלילה, מפני שרוח רעה שורה עליו, גם אם היה צרור וחתום בבגדו. ואם השאיר בו מעט מקליפתו או את השערות שבראש הבצל - הרי זה מותר[10].
בחסידות
אדמו"ר האמצעי רצה שאברכים יחזרו דברי חסידות
בציבור. ונהיה סדר אצל החסידים, שכשאשר היו חוזרים
מליובאוויטש היו חוזרים את דברי החסידות שהיו שומעים
במקומות שבהם היו מגיעים.
פעם אחד נסע מליובאוויטש חסיד אחד, ובשנה הבאה כאשר בא לאדמו"ר האמצעי
התאונן שכשהוא חוזר חסידות ברבים הרי זה גורם לו להכרת מעלת עצמו, ועד שזה
מביא אותו ל'ישות'. ענה לו אדמו"ר האמצעי:
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר׳ן!"
[11].
הרבי מבאר שדיוק הענין שהמשיל הכרת מעלת עצמו לבצל, שהרי בצל הוא דבר חריף,
וכשאוכלים מעט ממנו הוא נותן טעם לשבח, אך כשאוכלים יותר מדי הרי זה גורם
לבכי. וכן הוא בענין הכרת מעלת עצמו.
ובכל זאת אמר לו אדמו"ר האמצעי שאף אם חזרת החסידות גורמת לו להיעשות
ל'בצל' מכל מקום יש להמשיך בהשפעה על הזולת.