נפש בהמית: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(עריכה בסיסית ראשונית) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לעריכה}}'''נפש הבהמית''' הינו כינוי לנפש שמצד הקליפה שביהודי - שבלשון חז"ל נקרא [[יצר הרע]]. | {{לעריכה}}'''נפש הבהמית''' הינו כינוי לנפש שמצד הקליפה שביהודי - שבלשון חז"ל נקרא [[יצר הרע]]. נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף. מנפש זו מגיעים כל המידות הרעות מארבע יסודות רעים שבה. | ||
המיוחד בנפש זו שמעורב בה גם טוב, כיון שנפש זו אצל יהודי היא מסוד עץ הדעת, שמעורב שם ה[[טוב]] עם הרע. לנפש זו עשרה כוחות כנגד [[עשר ספירות]], במקביל וכנגד עשרה כוחות של [[הנפש האלוקית]]. עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי, לגבור על רצונותיה של נפש זו ועוד למעלה מזה, להשתמש בכוחותיה לטוב. ועד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה ע"י ה[[צדיק]]ים. עם הנפש קיימות [[נפש אלוקית]] ו[[נפש טבעית]] - שכלית. | |||
==יסודותיה == | |||
התניא בפרק ראשון מספר שבנפש הבהמית יש ארבעה יסודות. וכידוע שהיא כנוייה 'יצר הרע' והיא השורש לכל המידות הרעות, והמידות הרעות נמשכות מהיסודות. | |||
*'''אש''' - כעס וגאווה - מסבירה התניא שכמו שאש היא רוצה להגיע למעלה כל הזמן (ל' התניא: "שניגבה למעלה") כמו כעס שנובע שמתי שהאדם כועס הוא מרגיש שפגעו בכבודו הגבוהה והרם והנישא וכו' ופשוט רוצה להגיע למעלה כמו אש. והגאווה מובנת מאליו. | |||
*'''מים''' - תאוות ותענוגים - בגלל שרוב התענוגים הם באמצעות או נמשכים וכדו' ממים. | |||
*'''רוח''' - הוללות, וליצנות והתפארות ודברים בטלים - מהסיבה שרוח פשוט חולפת ולא ממשית, אי אפשר לתפוס אותה כמו שאפשר מים או כל חומר. | |||
*'''עפר''' - עצלות ועצבות - בגלל שהעפר, יש לו תכונה לרדת ולהיות כבד ושקוע ברצפה וכו'. | |||
== | ==מרכיביה == | ||
גם יש טוב ביצר הרע מפרט זה שהוא בעצם הנפש הבהמית שמתלבש בדם ומחייה את האדם, אלא גם אומנם ראינו במה שנאמר למעלה שיש מידות רעות וגם 'יצר הרע' נשמע ישר שלילי וכו' אבל האדמו"ר הזקן מגלה לנו שגם יש בנפש הזאת, באותו יצר הרע גם טוב. אומנם אותם מידות הן בודדות. האדמו"ר הזקן מציין גם כן בפרק א' דוגמאות וז"ל (וזה לשונו): "וגם מידות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו '''רחמנות''' ו'''גמילות חסדים''' באות ממנה (מהנפש הבהמית)". וממשיך האדמו"ר הזקן ומסביר את כוונתו. "כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב והיא מסוד עץ הדעת וטוב ורע". במילים פשוטות: | |||
באות מידות רעות מהנפש בהבמית '''בעיקר''' אבל הנפש הזאתי ביהודי, היא קליפה (כינוי לצד הטומאה) אבל '''[[קליפת נוגה]]''' דהיינו שיש בה קצת טוב, '''חושך עם קצת אור'''. (קוראים לה נוגה בגלל שבשעות המוקדמות של היום זה נקרא נוגה.. "שהכל חשוך אבל מתחיל להתנוצץ אור" ומהקצת אור\טוב מגיעות המידות הטובות). | |||
לציין שלגויים אין קליפת נוגה, אין בקליפה (ביצר הרע שלהם) טוב מהסוג הזה שיש להיהודי, כלל. וגם את זה אנו רואים בתניא: "מה שאין כן נפשות אומות עובדי גילולים הן משאר קליפות טמאות "שאין בהן טוב כלל". אבל בכל זאת רואים גויים עושים צדקה ורחמנות וכו', מספר עץ החיים שאם הם עושים את זה, הם עושים את זה לעצמם, הכוונה שהם למשל עושים את זה שירגישו טוב עם עצמם, או לשם גאווה שנתנו לעני כסף וכו'. וגם עוד יותר מזה, בגמרא למדנו "וחסד לאומים חטאת" דהיינו שמתי שלאומים (גויים) עושים חסד זה בעצם חטאת.. כי זה לשם התפארות וגאווה וכו'. | |||
[[קטגוריה:נפש]] | [[קטגוריה:נפש]] | ||
גרסה מ־23:47, 18 בנובמבר 2009
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
נפש הבהמית הינו כינוי לנפש שמצד הקליפה שביהודי - שבלשון חז"ל נקרא יצר הרע. נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף. מנפש זו מגיעים כל המידות הרעות מארבע יסודות רעים שבה.
המיוחד בנפש זו שמעורב בה גם טוב, כיון שנפש זו אצל יהודי היא מסוד עץ הדעת, שמעורב שם הטוב עם הרע. לנפש זו עשרה כוחות כנגד עשר ספירות, במקביל וכנגד עשרה כוחות של הנפש האלוקית. עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי, לגבור על רצונותיה של נפש זו ועוד למעלה מזה, להשתמש בכוחותיה לטוב. ועד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה ע"י הצדיקים. עם הנפש קיימות נפש אלוקית ונפש טבעית - שכלית.
יסודותיה
התניא בפרק ראשון מספר שבנפש הבהמית יש ארבעה יסודות. וכידוע שהיא כנוייה 'יצר הרע' והיא השורש לכל המידות הרעות, והמידות הרעות נמשכות מהיסודות.
- אש - כעס וגאווה - מסבירה התניא שכמו שאש היא רוצה להגיע למעלה כל הזמן (ל' התניא: "שניגבה למעלה") כמו כעס שנובע שמתי שהאדם כועס הוא מרגיש שפגעו בכבודו הגבוהה והרם והנישא וכו' ופשוט רוצה להגיע למעלה כמו אש. והגאווה מובנת מאליו.
- מים - תאוות ותענוגים - בגלל שרוב התענוגים הם באמצעות או נמשכים וכדו' ממים.
- רוח - הוללות, וליצנות והתפארות ודברים בטלים - מהסיבה שרוח פשוט חולפת ולא ממשית, אי אפשר לתפוס אותה כמו שאפשר מים או כל חומר.
- עפר - עצלות ועצבות - בגלל שהעפר, יש לו תכונה לרדת ולהיות כבד ושקוע ברצפה וכו'.
מרכיביה
גם יש טוב ביצר הרע מפרט זה שהוא בעצם הנפש הבהמית שמתלבש בדם ומחייה את האדם, אלא גם אומנם ראינו במה שנאמר למעלה שיש מידות רעות וגם 'יצר הרע' נשמע ישר שלילי וכו' אבל האדמו"ר הזקן מגלה לנו שגם יש בנפש הזאת, באותו יצר הרע גם טוב. אומנם אותם מידות הן בודדות. האדמו"ר הזקן מציין גם כן בפרק א' דוגמאות וז"ל (וזה לשונו): "וגם מידות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה (מהנפש הבהמית)". וממשיך האדמו"ר הזקן ומסביר את כוונתו. "כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב והיא מסוד עץ הדעת וטוב ורע". במילים פשוטות: באות מידות רעות מהנפש בהבמית בעיקר אבל הנפש הזאתי ביהודי, היא קליפה (כינוי לצד הטומאה) אבל קליפת נוגה דהיינו שיש בה קצת טוב, חושך עם קצת אור. (קוראים לה נוגה בגלל שבשעות המוקדמות של היום זה נקרא נוגה.. "שהכל חשוך אבל מתחיל להתנוצץ אור" ומהקצת אור\טוב מגיעות המידות הטובות).
לציין שלגויים אין קליפת נוגה, אין בקליפה (ביצר הרע שלהם) טוב מהסוג הזה שיש להיהודי, כלל. וגם את זה אנו רואים בתניא: "מה שאין כן נפשות אומות עובדי גילולים הן משאר קליפות טמאות "שאין בהן טוב כלל". אבל בכל זאת רואים גויים עושים צדקה ורחמנות וכו', מספר עץ החיים שאם הם עושים את זה, הם עושים את זה לעצמם, הכוונה שהם למשל עושים את זה שירגישו טוב עם עצמם, או לשם גאווה שנתנו לעני כסף וכו'. וגם עוד יותר מזה, בגמרא למדנו "וחסד לאומים חטאת" דהיינו שמתי שלאומים (גויים) עושים חסד זה בעצם חטאת.. כי זה לשם התפארות וגאווה וכו'.