עולם העשייה הגשמי: הבדלים בין גרסאות בדף
(בעריכה) |
|||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
עולם העשיה הגשמי, בהיותו עולם גשמי, אין הוא מתהווה באופן של [[עילה ועלול]]. שאף באופן של השתלשלות וצמצומים רבים אי אפשר להיות התהוות של [[גשמיות]] מ[[רוחניות]] אלא זהו רק בכוחו ויכולתו יתברך לבד. | עולם העשיה הגשמי, בהיותו עולם גשמי, אין הוא מתהווה באופן של [[עילה ועלול]]. שאף באופן של השתלשלות וצמצומים רבים אי אפשר להיות התהוות של [[גשמיות]] מ[[רוחניות]] אלא זהו רק בכוחו ויכולתו יתברך לבד. | ||
ומה שהנפשות של העופות נמשכות מ[[פני נשר]] שב[[מרכבה]], והחיות מ[[פני אריה]] שבמרכבה, והאדם מן ה[[אדם]] שעל ה[[כסא]], כל זה הוא רק בנפש, אבל הגוף הגשמי של העופות וחיות והאדם, לא נתהוו מבחינת [[רוחניות]] אלא זהו בכוחו של [[אין סוף ב"ה]] בלבד. והענין שלפני [[אין סוף ב"ה]] גשמיות ורוחניות שוים | ומה שהנפשות של העופות נמשכות מ[[פני נשר]] שב[[מרכבה]], והחיות מ[[פני אריה]] שבמרכבה, והאדם מן ה[[אדם]] שעל ה[[כסא]], כל זה הוא רק בנפש, אבל הגוף הגשמי של העופות וחיות והאדם, לא נתהוו מבחינת [[רוחניות]] אלא זהו בכוחו של [[אין סוף ב"ה]] בלבד. והענין שלפני [[אין סוף ב"ה]] גשמיות ורוחניות שוים, להיותו בבחינת סובב ו[[מקיף]] עליהם וממשיך חיות לכולם בשווה. ולכן נקראת ההתהוות בבחינת בריאה מאין ליש, להיות שאין התהוותו בבחינת [[עילה ועלול]], להתלבשות העילה בעלול, אלא חיותו רק מבחינת הארה דהארה, ולכן נקרא בשם בריאה מאין ליש. | ||
==תכליתו== | ==תכליתו== | ||
גרסה מ־23:07, 9 בנובמבר 2009
עולם העשיה הגשמי הוא לשון הקבלה המתארת את עולם הזה הגשמי. מבואר כי עולם העשיה הגשמי הוא החלק התחתון בעולם העשיה, שהוא הרביעי בין ארבעת עולמות אבי"ע.
עולם הזה הוא העולם "התחתון שאין תחתון למטה הימנו" והוא "מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד הוי' ממש".
התהוותו
עולם העשיה הגשמי, בהיותו עולם גשמי, אין הוא מתהווה באופן של עילה ועלול. שאף באופן של השתלשלות וצמצומים רבים אי אפשר להיות התהוות של גשמיות מרוחניות אלא זהו רק בכוחו ויכולתו יתברך לבד.
ומה שהנפשות של העופות נמשכות מפני נשר שבמרכבה, והחיות מפני אריה שבמרכבה, והאדם מן האדם שעל הכסא, כל זה הוא רק בנפש, אבל הגוף הגשמי של העופות וחיות והאדם, לא נתהוו מבחינת רוחניות אלא זהו בכוחו של אין סוף ב"ה בלבד. והענין שלפני אין סוף ב"ה גשמיות ורוחניות שוים, להיותו בבחינת סובב ומקיף עליהם וממשיך חיות לכולם בשווה. ולכן נקראת ההתהוות בבחינת בריאה מאין ליש, להיות שאין התהוותו בבחינת עילה ועלול, להתלבשות העילה בעלול, אלא חיותו רק מבחינת הארה דהארה, ולכן נקרא בשם בריאה מאין ליש.