ישנה מסורה המופיעה ב[[סדר הדורות]] כי [[רבי אבא]] הנזכר בזוהר הוא [[רב (אמורא)|רב]] שלאחר שכבר היה אדם גדול למד את תורת [[הקבלה]] אצל רבי שמעון בר יוחאי, ולאחר מכן חזר ולמד שוב בישיבתו של [[רבי יהודה הנשיא]] את [[תורת הנגלה]].
=== בתורת החסידות רבותינו נשיאינו===לרב היו כמה בנים שמוזכרים בבגמרא מוזכר מספר פעמים שרב אמי ורב אסי שאלו את רב שאלות מסוימות, ו[[תלמוד בבלירב (אמורא)|תלמודרב]]שתק. מסביר [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערת שוליים|[[תורת חיים]] בראשית חלק א' פרשת חיי שרה, והאיש משתאה לה, קמ, אחד מהם היה חייא בר ד.}} שענין השתיקה זה הוא, כאשר ישאל התלמיד מרבו איזה שאלה חמורה וקשה בדבר שכל וסברא הקשה מאד להבינו ויקשה התלמיד קושיא חזקה לרבו על השכל וסברא שהשפיע לו עד שסותרה לגמרי, שאז יבא ה[[רב]] לכלל שתיקה ממש שישתוק ולא ידע כלל מה להשיבו, אודות שמו יש מאמר של הבעל שם טובכמו שהקשו רב אמי ורב אסי לרב, הקושר וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב, ששתיקה זאת עם אדם שיש לו חיות מתורההיתה בחינת [[ביטול]] השגה הראשונה לגמרי, אך מיד על ידי שתיקה שנתבטל כח ה[[שכל]] בעצם שבבחינת [[אין]] ממש, הוא שבא להשגת עומק השכל וסברא חדשה לגמרי יותר מן הראשונה, וידע לתרץ קושיא זו, ואם לא השתיקה לא היה הרב מגיע להמשכת השכל וסברא עמוקה יותר, המגיעה מ[[חכמה]] מאין שהיא דרגה גבוהה יותר מ[[חכמה הקדומה]].
כאשר רבי [[מרדכי הצדיק]] מתלמידיו של ה[[בעל שם טוב]] הגיע אליו לראשונהענין זה מסביר אדמו"ר האמצעי, הוא על פי כלל גדול, שבכל עליה ממהות למהות גבוה מאוד נעלה הימנו, פירש לו הבעל שם טוב{{הערת שוליים|1=[[כתר שם טוב]] הוספות.}} את המאמר הבא צריך להיות תחלה בחינת הממוצע ביניהם והן ב[[מסכת שבת]]{{הערת שוליים|ס' מיני ביטול הנ"ט על, דהיינו שעת התבטלות הנקרא שממון מן השגה הראשונה, שנקרא אין של היש דהשגה שהוא עומק המושג על קוצר כלי המשיג, והב' ביטול העצמי דבחינת השתיקה בהגיע למהות ההשגה הנפלאה מערך הראשונה, כענין שתק רב כנ"בל דטעם שתיקה זו היה בו ביטול השגה הראשונה ולהמציא שכל חדש ועמוק יותר ובאמצעות שניהם דוקא הוא שהגיע לעומק ההשגה הבאה מאין ממש.}}:
אמר [[רב הונא]] היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי [[שבת]], מונה ששת ימים{{הערת שוליים|מיום ששם אל לבו שכחתו, ומשמר השביעי - רש"י.}} ומשמר יום אחד, חייא בר רב אומר משמר יום אחד ומונה ששה, במאי קמיפליגי מר - רב הונא - סבר כברייתו של עולם{{הערת שוליים|ימי חול נמנו תחלה - רש"י.}} ומר - חייא בר רב - סבר כ[[אדם הראשון]]{{הערת שוליים|שנברא בע"ש, ויום ראשון למנינו שבת היה - רש"י.}}
מפרש הבעל שם טוב: ישנן שני מיני עבודות, העבודה של ששת ימי החול, והעבודה של שבת, וכל שבוע הוא בן ששה ימין המכוון נגד הששה [[ספירות]], ובימי חול עצמם ישנם שני מיני עבודות, האחד הוא ששבת הוא השכר של כל הששה ימים, והשני ששבת הוא ה[[משפיע]] לכל הששה ימים.
העבודה של שבת היא [[תפילה]], והעבודה של ימי החול היא [[תורה]]. אמר רב הונא, אם אדם הולך במדבר - הוא שקוע בתורה, ואינו יודע מה הוא שבת, הוא לא יודע מהעבודה של תפילה, העצה לכך היא למנות ששה ימים, מונה ששה ימים, עליו לעבוד בכל השש מידות שלו לזכור לשם מה הוא בא לעולם, ולהתבונן בגדלות השם, וזהו העבודה של תפילה. זה הוא מאמר [[רש"י]] מיום ששם אל לבו שכחתו, ואחר כך משמר יום אחד שזה הוא יום השביעי העבודה של תפילה עם [[קבלת עול מלכות שמים]], שזו היא סיבת המלוכה, חייא בר רב, מי שיש לו חיות בתורה, וזהו מי שלומד תורה לשמה, אצלו הסדר הפוך, משמר יום אחד ומונה ששה ימים, אצלו העבודה של תפילה נותנת חיות בעבודה של תורה, "ברייתו של עולם" היא הרי בשביל עבודת הבירורים, ולכן העבודה של תורה קודמת אצלו, ושכרו היא עבודה של שבת שזו היא עבודת התפילה, הנותנת חיות בתורה.
{{אמוראים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אמוראים]]