משתמש:פולע/מעשר ראשון

המעשר הראשון הוא עשירית מיבול החקלאי -כולל ירק ופרי אילנות-[1] שנשאר לאחר הפרשת התרומה, ומכאן שמו. המותן בדרך כלל ניתנת אל בן שבט לוי, אך בתקופת עזרא הסופר נקנסו הלוויים והועבר הנתינה אל הכהנים.

הציווי

נצטווינו להפריש 10% ולתת ללוי . כיוון שכיום אין הוכחה וייחוס ברור מי הוא לוי אמיתי, וכיוון שחלקו של הלוי חולין הוא ומותר לישראל לאכלה אף בטומאה, על כן רשאים אנו להותיר את המעשר לעצמנו.

מקור הדין

בספר במדבר , נאמר:

וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד ... כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה ...

הפרשה זו ניתנת ללווים משרתי עבודת הקודש לאחר שהופרשה התרומה לכהן, ושיעורו עשירית מכל התוצרת כל מין בפני עצמו שנאמר:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ תכון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ תוכן ] חסרים

{{{1}}}

ועוד נאמר:

ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד

. וכן: {ציטוט|תוכן= כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נתתי ללווים לנחלה|מרכאות=כן}}.

הלכה למעשה

מעשר ראשון בזמן הזה: המעשר ראשון, אינו בעל קדושה, ולכמה דעות מופרש רק באופן סמלי ואינו ניתן ללוי, ולאחר סיום ההפרשה הוא נאכל עם שאר התוצרת לכל אדם, וזאת על פי הכלל ההלכתי המוציא מחבירו עליו הראיה, כלומר, על הלוי להביא הוכחות לכך שהוא אכן לוי - דבר שאינו מצוי בימינו. אמנם, רבים נוהגים גם כיום לתת מעשר ראשון ללוי על מנת שלא יהיה בדבר "גזל השבט" מבני לוי.

נטל תרומת מעשר עובר לבעל הפירות והוא רשאי לאכלן לאחר שהופרשו מהן תרומת מעשר (דרוש מקור).

יש חולקים באמרם שאין להסתמך על כלל המוציא מחבירו עליו הראייה כי אין הלוי מצווה על לקיחת המעשר אלא בעליו מצווים לתתנו (דרוש מקור). ובאשר לחזקת ייחוסו של הלוי ישנם מעדיפים את הנתינה אל כהן מוחזק - שחזקתו כבן שבט לוי מבוססת יותר מאשר חזקתו של לוי שאינו כהן (דרוש מקור).