תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ו': הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "מעשה " ב־"מעשה ")
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''פרק ו והנה''' זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו ש[[נפש האלהית]] כלולה מ[[עשר ספירות]] קדושות ומתלבשת בשלשה [[לבושים]] קדושים כך הנפש ד[[סטרא אחרא]] מ[[קליפות נוגה]] המלובשת בדם האדם כלולה מ[[עשר כתרין דמסאבותא]] שהן שבע [[מדות]] רעות הבאות מ[[ארבע יסודות]] רעים הנזכרים לעיל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]] מקור המדות כי ה[[מדות]] הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן ב[[התפארות]] ושאר מדות ועשר בחינות אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ו[[דיבור|דבורו]] שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת [[מעשה]] או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמו שנאמר ב[[זהר]] בשלח שהן תבירו דרוחא כו' וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון [[סטרא אחרא]] פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך בין בפועל ממש כ[[מלאכים]] עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות [[ביטול|בטל]] ממש לגבי הקב"ה ב[[מסירות נפש|מסירת נפשו]] על קדושת ה'. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו אחד שיושב ועוסק ב[[תורה]] [[שכינה]] שרויה כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו [[ביטול|בטל]] אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת [[פנימית]] הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחינת [[אחוריים]] שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות ב[[השתלשלות העולמות]] דרך [[עלה ועלול]] ו[[צמצום|צמצומים]] רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחינת [[גלות]] תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מ[[אין]] ל[[יש]] שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות ו[[סטרא אחרא]] ולכן כל [[מעשה]] עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ב סוף פ"ד*:{{תניא הגהה|*עם היות בתוכו [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] דקדושה וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ג ובתוך [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] אלו הן [[עשר ספירות]] ד[[יצירה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[בריאה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[אצילות]] שבתוכן [[אור אין סוף]] ברוך הוא ונמצא [[אור אין סוף]] ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו ב[[עשר ספירות]] דארבע [[עולמות אבי"ע]] כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ז פ"ב ובספר גלגולים פרק כ':}}אלא שה[[קליפות]] הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו המדרגה התחתונה היא [[שלש קליפות הטמאות]] ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל ונקראו ב[[מרכבה תתאה|מרכבת יחזקאל]] "רוח סערה וענן גדול" וגו' ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות [[עובדי כוכבים|עובדי גלולים]] וקיום גופם ונפשות כל [[בעלי חיים הטמאים]] ואסורים ב[[אכילה]] וקיום גופם וקיום וחיות כל [[מאכלות אסורות]] מה[[צומח]] כמו [[ערלה]] וכלאי הכרם כו' וכמו שכתוב ב[[עץ חיים]] שער מ"ט פ"ו וכן קיום וחיות כל ה[[[[מעשה]] דבור ומחשבה]] של כל [[שס"ה לא תעשה]] וענפיהן ככמו שכתוב שם סוף פ"ה:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude>
'''פרק ו והנה''' זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו ש[[נפש האלהית]] כלולה מ[[עשר ספירות]] קדושות ומתלבשת בשלשה [[לבושים]] קדושים כך הנפש ד[[סטרא אחרא]] מ[[קליפות נוגה]] המלובשת בדם האדם כלולה מ[[עשר כתרין דמסאבותא]] שהן שבע [[מדות]] רעות הבאות מ[[ארבע יסודות]] רעים הנזכרים לעיל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]] מקור המדות כי ה[[מדות]] הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן ב[[התפארות]] ושאר מדות ועשר בחינות אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ו[[דיבור|דבורו]] שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת [[מעשה]] או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמו שנאמר ב[[זהר]] בשלח שהן תבירו דרוחא כו' וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון [[סטרא אחרא]] פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך בין בפועל ממש כ[[מלאכים]] עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות [[ביטול|בטל]] ממש לגבי הקב"ה ב[[מסירות נפש|מסירת נפשו]] על קדושת ה'. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו אחד שיושב ועוסק ב[[תורה]] [[שכינה]] שרויה כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו [[ביטול|בטל]] אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת [[פנימית]] הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחינת [[אחוריים]] שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות ב[[השתלשלות העולמות]] דרך [[עלה ועלול]] ו[[צמצום|צמצומים]] רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחינת [[גלות]] תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מ[[אין]] ל[[יש]] שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות ו[[סטרא אחרא]] ולכן כל [[מעשה]] עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ב סוף פ"ד*:{{תניא הגהה|*עם היות בתוכו [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] דקדושה וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ג ובתוך [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] אלו הן [[עשר ספירות]] ד[[יצירה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[בריאה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[אצילות]] שבתוכן [[אור אין סוף]] ברוך הוא ונמצא [[אור אין סוף]] ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו ב[[עשר ספירות]] דארבע [[עולמות אבי"ע]] כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ז פ"ב ובספר גלגולים פרק כ':}}אלא שה[[קליפות]] הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו המדרגה התחתונה היא [[שלש קליפות הטמאות]] ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל ונקראו ב[[מרכבה תתאה|מרכבת יחזקאל]] "רוח סערה וענן גדול" וגו' ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות [[עובדי כוכבים|עובדי גלולים]] וקיום גופם ונפשות כל [[בעלי חיים הטמאים]] ואסורים ב[[אכילה]] וקיום גופם וקיום וחיות כל [[מאכלות אסורות]] מה[[צומח]] כמו [[ערלה]] וכלאי הכרם כו' וכמו שכתוב ב[[עץ חיים]] שער מ"ט פ"ו וכן קיום וחיות כל ה[[[[מעשה]] דבור ומחשבה]] של כל [[שס"ה לא תעשה]] וענפיהן כמו שכתוב שם סוף פ"ה:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude>