יום טוב שני של גלויות

יום טוב שני של גלויות הוא היום הנוסף שמוסיפים יהודים תושבי מדינות העולם, פרט לתושבי ישראל, לכל אחד מהימים הטובים.

הסבר הלכתי

בימי בית המקדש הייתה הסנהדרין מקדשת את החודש על פי עדות שני עדים כשרים שראו את הלבנה בחידושה ולאחר מכן, היו משיאים משואה על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל הקהילות היהודיות על יום חלותו של ראש החודש.

לאחר שהכותים, החלו להשיא משואות בתאריכים שונים על מנת לבלבל את היהודים, בוטלה השאת המשואות על מנת למנוע את הבלבול, וההודעה על ראש החודש בחודשים בעלי המועדים (ניסן, אב, אלול, תשרי, כסלו, אדר ואייר‏‏) הועברה על ידי שלוחי בית הדין.

במקומות שהיו מרוחקים מירושלים, היה חשש שהשליחים לא יספיקו להגיע עד ה"יום טוב". לפיכך, תיקנו חז"ל שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" - ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות, כך גם אם טעו ביום עדיין יקיימו את דיני החג בזמנם.

יום כיפור - נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ופיקוח נפש הוא שיצומו במשך יומיים.

ראש השנה - מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ולכן קבעו שיעשו חג יומיים בכל מקום.

שבועות - בחג זה גם בחו"ל לא היה ספק, מאחר שאין לו תאריך קבוע אלא הוא נחגג ביום החמישים לחג הפסח כך ששלוחי בית דין היו מספיקים להגיע גם לחו"ל והסיבה שהוא נחגג יומיים היא כדי לא לחלק במועדות.

בזמן הגלות

גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה, תיקנו חכמים לחגוג את יום טוב השני באותם מקומות, כדי לא לשנות המנהג.

הסבר החסידות

בתורת החסידות מוסבר, כי השתלשלות הארועים שיצרה את הצורך ביום-טוב שני, באה במקביל לירידה רוחנית שנולדה בגלות שבעקבות חורבן בית ראשון:

בכל יום-טוב שורה בעולם גילוי רוחני גבוה. בזמן בית ראשון היו לבני ישראל נשמות גבוהות, שיכולות להכיל בבת אחת את הגילוי הרוחני הגבוה. כאשר חרב בית-המקדש השפיע הדבר לרעה על היכולת הרוחנית של הנשמות, עד שהן הגיעו למצב בו הדרך היחידה שהן מסוגלות להכיל את הגילוי הרוחני שבכל יום-טוב הוא על-ידי שיתחלק ליומיים. וזו העילה הרוחנית לכך שהשתלשלו הדברים כפי שהשתלשלו, עד שנולד 'יום טוב שני של גלויות'.

אמנם בארץ-ישראל המשיכו בכל הזמנים, גם בגלות, לחגוג יום אחד בכל חג - אך זהו מפני אווירת הקדושה המיוחדת ששוררת בארץ הקודש, עליה נאמר: "תמיד עיני השם אלוקיך בה" - והיא שמאפשרת לנשמות גם כעת להכיל את הגילוי הרוחני הגבוה בתוך יום אחד. אולם בחו"ל, שם לא קיימת קדושה זו - חוגגים יומיים.

הלכות היום

בשולחן ערוך, מהדורה שנייה, כותב אדמו"ר הזקן: "בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום". כמו כן כותב הרבי "מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל ומובן שהנ"ל הוא אפי' באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, מאי קמ"ל)".

ולאידך כותב הרבי: שבני ארץ ישראל הבאים לחוץ-לארץ ינהגו כבני ארץ ישראל, ובני חוץ לארץ שבאים לארץ ישראל ינהגו כבני חו"ל, וכן הורה אדמו"ר הרש"ב.

למעשה, חלק מרבני חב"ד פוסקים עפ"ז ומעוד מקומות שבני חוץ לארץ צריכים לחגוג יומיים גם בארץ ישראל.

בני ארץ ישראל שמגיעים בחודש החגים לרבי, חוגגים יומיים, מכיון שהם באים על דעת הרבי.

בגאולה

החתם סופר אומר אשר גם בימות המשיח יחגגו כל ישראל יומיים. הרבי ציין לחתם סופר זה.

ראו גם

• יום טוב