רבי יואל סירקיש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
נולד לאביו הג"ר שמואל מלובלין בן הג"ר משה יפה{{הערת שוליים|שם משפחתו של הב"ח היה "יפה". אבל כונה בשם סירקיש על שם אמו הצדיקה מרת סירקא, ובשם זה כונה גם זרעו אחריו.}} מקראקא.
נולד לאביו הג"ר שמואל מלובלין בן הג"ר משה יפה{{הערת שוליים|שם משפחתו של הב"ח היה "יפה". אבל כונה בשם סירקיש על שם אמו הצדיקה מרת סירקא, ובשם זה כונה גם זרעו אחריו.}} מקראקא.


כיהן כאב"ד בעיר [[קראקא]], [[בעלזא]]{{הערת שוליים|לשם נבחר בשנת שע"ט.}},
כיהן כאב"ד בעיר [[קראקא]], [[בעלזא]]{{הערת שוליים|לשם נבחר בשנת [[שע"ט]].}},




שורה 20: שורה 20:


====משפחתו====
====משפחתו====
*אשתו מרת בילא{{הערת שוליים|נפטרה בקראקא ב[[שביעי של פסח]] [[שצ"ח]]}}, בת הקצין הגאון ר' אברהם ר' הירצק'ס מלבוב.
*אשתו מרת בילא{{הערת שוליים|נפטרה בקראקא ב[[שביעי של פסח]] [[שצ"ח]].}}, בת הקצין הגאון ר' אברהם ר' הירצק'ס מלבוב.
*בנו רבי שמואל צבי הירץ{{הערת שוליים|לאחר פטירתו נשא גיסו הט"ז את אלמנתו.}}.
*בנו רבי שמואל צבי הירץ{{הערת שוליים|לאחר פטירתו נשא גיסו הט"ז את אלמנתו.}}.
*בתו רבקה, אשת תלמידו הט"ז{{הערת שוליים|ב[[תנאים]] הבטיח הב"ח לחתנו הט"ז תבשיל של בשר בכל יום. לימים כשנעשה הב"ח עני נאלץ לספק לו ריאות במקום בשר. למרבה הפלא הזמין הט"ז את הב"ח ל[[דין תורה]] בשל כך. בית הדין פסק שגם ריאות נחשבות כבשר. שאלו את הב"ח מה ראה על ככה להזמינו לדין תורה בשל כך. השיב הט"ז כי ביום שהתחיל לאכול ריאות במקום בשר נאלץ למעט בכך מעיונו בתורה לרגע אחד. ובשל כך נעשה בשמים [קטרוג]] על משפחת חותנו. לפיכך הזמינו לדין תורה, כדי שבית-הדין יפסוק שאף ריאות נחשבות כבשר, ובכך יוסר מהם הקטרוג.}}.
*בתו רבקה, אשת תלמידו הט"ז{{הערת שוליים|ב[[תנאים]] הבטיח הב"ח לחתנו הט"ז תבשיל של בשר בכל יום. לימים כשנעשה הב"ח עני נאלץ לספק לו ריאות במקום בשר. למרבה הפלא הזמין הט"ז את הב"ח ל[[דין תורה]] בשל כך. בית הדין פסק שגם ריאות נחשבות כבשר. שאלו את הב"ח מה ראה על ככה להזמינו לדין תורה בשל כך. השיב הט"ז כי ביום שהתחיל לאכול ריאות במקום בשר נאלץ למעט בכך מעיונו בתורה לרגע אחד. ובשל כך נעשה בשמים [קטרוג]] על משפחת חותנו. לפיכך הזמינו לדין תורה, כדי שבית-הדין יפסוק שאף ריאות נחשבות כבשר, ובכך יוסר מהם הקטרוג.}}.
*בתו שהיתה נשואה לג"ר נפתלי הירץ ב"ר יהודה זעלקי, אב"ד [[לבוב]]{{הערת שוליים|שני הגיסים, הט"ז והגרנ"ה שימשו שניהם ברבנות לבוב באותו זמן - הט"ז כאב"ד "מחוץ לעיר": ערי המחוז וכל מדינת [[פודוליה]], והגרנ"ה כאב"ד העיר לבוב עצמה. כך היה מנהג הרבנות של לבוב מאז ומעולם.}}.
*בתו שהיתה נשואה לג"ר נפתלי הירץ ב"ר יהודה זעלקי, אב"ד [[לבוב]]{{הערת שוליים|שני הגיסים, הט"ז והגרנ"ה שימשו שניהם ברבנות לבוב באותו זמן - הט"ז כאב"ד "מחוץ לעיר": ערי המחוז וכל מדינת [[פודוליה]], והגרנ"ה כאב"ד העיר לבוב עצמה. כך היה מנהג הרבנות של לבוב מאז ומעולם.}}.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}

גרסה מ־01:19, 11 בינואר 2018

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

רבי יואל סירקיש, מחבר ספר בית חדש על ספר ארבעה טורים. מגדולי הפוסקים שבכל הדורות.

נולד לאביו הג"ר שמואל מלובלין בן הג"ר משה יפה[1] מקראקא.

כיהן כאב"ד בעיר קראקא, בעלזא[2],


חיבוריו

רבותיו

מתלמידיו

  • רבי דוד הלוי סג"ל, הט"ז.
  • הגאון בעל מגיני שלמה.

משפחתו

  • אשתו מרת בילא[3], בת הקצין הגאון ר' אברהם ר' הירצק'ס מלבוב.
  • בנו רבי שמואל צבי הירץ[4].
  • בתו רבקה, אשת תלמידו הט"ז[5].
  • בתו שהיתה נשואה לג"ר נפתלי הירץ ב"ר יהודה זעלקי, אב"ד לבוב[6].

הערות שוליים

  1. שם משפחתו של הב"ח היה "יפה". אבל כונה בשם סירקיש על שם אמו הצדיקה מרת סירקא, ובשם זה כונה גם זרעו אחריו.
  2. לשם נבחר בשנת שע"ט.
  3. נפטרה בקראקא בשביעי של פסח שצ"ח.
  4. לאחר פטירתו נשא גיסו הט"ז את אלמנתו.
  5. בתנאים הבטיח הב"ח לחתנו הט"ז תבשיל של בשר בכל יום. לימים כשנעשה הב"ח עני נאלץ לספק לו ריאות במקום בשר. למרבה הפלא הזמין הט"ז את הב"ח לדין תורה בשל כך. בית הדין פסק שגם ריאות נחשבות כבשר. שאלו את הב"ח מה ראה על ככה להזמינו לדין תורה בשל כך. השיב הט"ז כי ביום שהתחיל לאכול ריאות במקום בשר נאלץ למעט בכך מעיונו בתורה לרגע אחד. ובשל כך נעשה בשמים [קטרוג]] על משפחת חותנו. לפיכך הזמינו לדין תורה, כדי שבית-הדין יפסוק שאף ריאות נחשבות כבשר, ובכך יוסר מהם הקטרוג.
  6. שני הגיסים, הט"ז והגרנ"ה שימשו שניהם ברבנות לבוב באותו זמן - הט"ז כאב"ד "מחוץ לעיר": ערי המחוז וכל מדינת פודוליה, והגרנ"ה כאב"ד העיר לבוב עצמה. כך היה מנהג הרבנות של לבוב מאז ומעולם.