לדלג לתוכן

רבי יוסי (מחכמי הזוהר) – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
שלום (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שלום (שיחה | תרומות)
(אין הבדלים)

גרסה מ־07:17, 31 באוקטובר 2016


שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה

פרמטרי חובה [ תאריך ] חסרים

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

רבי יוסי היה חכם מחכמי הזוהר, על פי דברי האר"י הקדוש בשער הגלגולים מדובר בחכם אחד (לא רבי יוסי מהמשנה).

מוזכר לרוב יחד עם רבי חייא.

אמרותיו

בזוהר הקדוש בפרשת תרומה מובא[1]: פתח רבי יוסי ואמר ואכלת ושבעת וברבת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, שואל הזוהר אם בארץ ישראל מברכים בחוץ לארץ מנין לו שצריכים לברך? שהרי משמע שבאופן זה בחו"ל לא צריכים לברך. ומשיב אלא הקב"ה כשברא העולם חלק העולם מקום הישוב לצד אחד ומקום החרב לצד האחר, וחלק את מקום הישוב וסיבב העולם מסביב נקודה אחת ומי היא היא ארץ הקדושה כי ארץ הקדושה היא אמצעית העולם ובאמצעה של ארץ הקדושה הים ירושלים ואמצעה של ירושלים הוא בית קדשי הקדשים וכל הטוב וכל המזון של הישוב כולו יורד שמה מלמעלה ואין לך מקום בכל הישוב שאינו ניזון משם ע"כ.

מדבריו עולה טעם פנימי יותר לכך שיש להזהר ביותר בתפלת מנחה[2]: רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים מאושא ללוד, והיה רבי חייא רוכב על חמור, אמר רבי יוסי נשב כאן ונתפלל כי הגיע הזמן של תפלת מנחה, ותנינן לעולם יהא אדם זהיר בצלותא דמנחה. ושואל הזוה"ק: אמאי יהא זהיר? ומשיב משום שהיא שעה שהדין תלוי בעולם וצריך האדם לכוון דעתו בתפלה זו ביותר להמשיך רחמים ולמתק את הדינים, ואמנם ירד ר' חייא מעל החמור והתפלל.

  1. ^ על פי תרגום של בעל הסולם
  2. ^ בפרשת בא לו ב