שמיעה: הבדלים בין גרסאות בדף
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (←עולם העקודים) |
מ (החלפת טקסט – "א"ס" ב־"אין סוף") |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==עולם העקודים== | ==עולם העקודים== | ||
שורשו של עולם העקודים הוא ב[[אוזן]] ד[[אדם קדמון]] והמורה על כך כי שורש כל גילויי האורות הוא בבחינת מקבל והכנעה | שורשו של עולם העקודים הוא ב[[אוזן]] ד[[אדם קדמון]] והמורה על כך כי שורש כל גילויי האורות הוא בבחינת מקבל והכנעה לאין סוף, ורק אח"כ יורד האור לבחינת חטם שהוא [[ריח]] ולבחינת [[פה]] שהוא טעם, והכלים נעשים על ידי ה[[ראיה]] שהוא שורש הכלים. | ||
==החלוק בין שמיעה לראיה== | ==החלוק בין שמיעה לראיה== | ||
גרסה מ־02:37, 23 בספטמבר 2016
שמיעה היא כח קיבול של הנפש להאזנה והבנה של כח המשפיע עליה על ידי דיבור או ניגון, כח זה משתייך לעולם הבינה ולשם ס"ג.
עולם העקודים
שורשו של עולם העקודים הוא באוזן דאדם קדמון והמורה על כך כי שורש כל גילויי האורות הוא בבחינת מקבל והכנעה לאין סוף, ורק אח"כ יורד האור לבחינת חטם שהוא ריח ולבחינת פה שהוא טעם, והכלים נעשים על ידי הראיה שהוא שורש הכלים.
החלוק בין שמיעה לראיה
בתלמוד בבלי הנוסח של הבנה הוא "תא שמע" לעומת הירושלמי ששם הנוסח "תא חזי" מלשון ראיה. זאת מכיון שהתלמוד בבלי שיך במהותו לזמן הגלות בו הדביקות היא על ידי הכנעה וביטול, לעומת הזוהר הקדוש והירושלמי ששייכים לאור שלעתיד לבא שיהיה בבחינת ראיה.
החילוק בין ראיה לשמיעה הוא שהשמיעה היא חוש פנימי ואילו חוש הראיה לפני התיקון הוא חיצוני ואינו מבחין בפנימיות (לעומת חוש הראיה הרוחני שהוא שורש הגשמי ושייך לחכמה). לעומת זאת יש מעלה בראיה כלפי השמיעה, שניתן לראות למרחוק ולא לשמוע למרחוק, כמשל הברק שמהותו נראית לפני קול הרעמים.