ענווה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "ענוה " ב־"ענווה ") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
מ (החלפת טקסט – "תורת החסידות " ב־"תורת החסידות ") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
העניו יודע מעלות עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובות ביותר, אך להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת שכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מ[[אבות|אבותינו]], ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר שהיה מגלה את הכוחות יותר.{{הערת שוליים|סד"ה וירא העם - קונטרס [[חג השבועות]] שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}} | העניו יודע מעלות עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובות ביותר, אך להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת שכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מ[[אבות|אבותינו]], ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר שהיה מגלה את הכוחות יותר.{{הערת שוליים|סד"ה וירא העם - קונטרס [[חג השבועות]] שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}} | ||
== ענווה | == ענווה ב[[תורת החסידות]] == | ||
ההולכים בדרך ה[[חסידות]] היו ידועים במיוחד במידה טובה זו. רבי [[אלימלך מליז'נסק]] למשל, מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] ידוע היה בעוונתנותו. כאשר נשאל [[אדמו"ר הזקן]], על ידי [[רב]] [[מתנגד]] אחד להגיד לו את מהותו של מחבר הספר נועם אלימלך, שמונח תחת הספסל שלו - של המתנגד, אמר לו אדמו"ר הזקן: גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה.{{הערה|1=[[בית רבי]], סג, א.}} | ההולכים בדרך ה[[חסידות]] היו ידועים במיוחד במידה טובה זו. רבי [[אלימלך מליז'נסק]] למשל, מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] ידוע היה בעוונתנותו. כאשר נשאל [[אדמו"ר הזקן]], על ידי [[רב]] [[מתנגד]] אחד להגיד לו את מהותו של מחבר הספר נועם אלימלך, שמונח תחת הספסל שלו - של המתנגד, אמר לו אדמו"ר הזקן: גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה.{{הערה|1=[[בית רבי]], סג, א.}} | ||
גרסה מ־02:17, 25 באוגוסט 2016
ענווה היא מידה טובה, שהאדם אינו מחזיק את עצמו ליש כלל, אלא מחזיק את עצמו בביטול הישות ואינו מחזיק מעצמו, ובמידה טובה זו נשתבח משה רבינו עליו השלום, ככתוב: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה[1]".
העניו יודע מעלות עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובות ביותר, אך להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת שכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מאבותינו, ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר שהיה מגלה את הכוחות יותר.[2]
ענווה בתורת החסידות
ההולכים בדרך החסידות היו ידועים במיוחד במידה טובה זו. רבי אלימלך מליז'נסק למשל, מתלמידי המגיד ממזריטש ידוע היה בעוונתנותו. כאשר נשאל אדמו"ר הזקן, על ידי רב מתנגד אחד להגיד לו את מהותו של מחבר הספר נועם אלימלך, שמונח תחת הספסל שלו - של המתנגד, אמר לו אדמו"ר הזקן: גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה.[3]
אחיו רבי זושא מאניפולי נודע כבעל דרך מיוחדת בעבודת השם, הכוללת ענווה וביטול ועבודת ה' בתמימות. בצוואת המגיד[4] הורה לתלמידים ללכת בדרכו של רבי זושא במידת הענווה.
ממעלות מלך המשיח
גם ממעלות המשיח הוא שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים.[5]
עובד - עניו
על עובד להיות עניו, ולא שפל, בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר בעבודת ה', על ידי יגיעה. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה בעבודה, מתוך יגיעה[6].
הערות שוליים
- ↑ במדבר יב, ג
- ↑ סד"ה וירא העם - קונטרס חג השבועות שנה זו (ספר המאמרים תש"י ע' 236).
- ↑ בית רבי, סג, א.
- ↑ מהגניזה החרסונית.
- ↑ היום יום, א' מנחם אב.
- ↑ ליקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 607 - 610.