משתמש:הנחה/מצוות בטלות לעתיד לבוא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
*רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ט. | *רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ט. | ||
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14145&st=&pgnum=306 שדי חמד כללים מ' ס"ק ריח]. | *[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14145&st=&pgnum=306 שדי חמד כללים מ' ס"ק ריח]. | ||
*דברי חכמים ס' נ"ג. (א'תתקס"ב סע"ב ואילך) | *[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43671&st=&pgnum=79 דברי חכמים ס' נ"ג. (א'תתקס"ב סע"ב ואילך)] | ||
*סדרי טהרה לנידה שם. (הובא בהערה בקונטרס נ"ב) | *סדרי טהרה לנידה שם. (הובא בהערה בקונטרס נ"ב) | ||
*יערות דבש חלק ב דף נ"א (הובא בשדי חמ"ד הנ"ל). | *יערות דבש חלק ב דף נ"א (הובא בשדי חמ"ד הנ"ל). | ||
גרסה מ־14:26, 16 באוגוסט 2016
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הסוגיה במסכת נידה דנה בנוגע לבגד שהתערב בו דבר אסור ואבד עד שאי אפשר למוצאו, ומביאה הגמרא שיטת רבי יוחנן שסובר כי מכיוון שמצוות בטלות לעתיד לבוא אין איסור לשימוש עם הבגד כתכריך למת. וזה לשונה:
תנו רבנן, בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. אמר ליה אביי, ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו. ור' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות.
שיטתו זו של רבי יוחנן עומדת על פניו בסתירה למבואר בירושלמי[1]: "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רבי שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל..[שנאמר] (חבקוק ג) הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". והרמב"ם הביא דין זה להלכה[2]:"(וכ)הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם".
כמה אחרונים העירו ששיטתו זו של רב יוחנן סותרת לכאורה לדעתו המובאת במסכת סנהדרין כי המקור לתחיית המתים מהתורה הוא מהפסוק[3]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". שאהרן הכהן עתיד לקום לתחייה ויקבל תרומות ומעשרות.
כמו כן עוררו, ששיטה זו עומדת לכאורה בסתירה לנצחיות התורה כלל ש"התורה היא נצחית ולא תהיה מוחלפת".
התוספות[4] על מסכת נידה אכן מפרשים שלדעת רב יוחנן אכן מצוות בטלות לעתיד לבוא.
- שבת קנ"א שנים שאין בהם חפץ (ראה רמב"ן ורש"י שם)
- רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ט.
- שדי חמד כללים מ' ס"ק ריח.
- דברי חכמים ס' נ"ג. (א'תתקס"ב סע"ב ואילך)
- סדרי טהרה לנידה שם. (הובא בהערה בקונטרס נ"ב)
- יערות דבש חלק ב דף נ"א (הובא בשדי חמ"ד הנ"ל).
זמן הביטול
היעב"ץ מוכיח שזמן ביטול המצוות יהי בתחיית המתים, שהרי בכמה מסוגיות הש"ס מוכיח שגם לאחרי ביאת המשיח יקיימו מצוות. כמו לדוגמה: מחששו של רבן יוחנן בן זכאי שאסר אכילת חדש בזמן הגלות כל יום ט"ז בניסן מחשש שיטעו מצד ההרגל בעת שיבנה בית המקדש. מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח ובניין המקדש יחולו כל חובת המצוות.[5]כשיטה זו כתב גם אדמו"ר הזקן במכתבו המודפס בחלק הרביעי של ספר התניא.[6] יש מבארים (בכוונתם ליישב קושיית רש"י במסכת סנהדרין המקשה "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ושתייה"[7] ואיך יתנו תרומות ומעשרות?) כי זמן קימת אהרן תהיה בתחילת ימות המשיח לפני תחיית המתים של כל ישראל ובזמן זה ישמרו וקיימו כל המצוות כולם.[8] ועל פי שיטה זו יש שרצו ליישב הסתירה בין שיטתו זו של רב יוחנן לשיטתו במסכת סנהדרין.[9]
משטחיות לשון הרמב"ן על התורה משמע שתקופה זו תהיה בימות המשיח עליה אמרו חז"ל[10]: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה".
משמעות הביטול
ביאורי החסידות
- תניא אגרה"ק סימן כו קמה, א.
- תער"ב חלק א פרק קצג
- קונטרס שמח"ת תשנ"ב