מוחין דגדלות ומוחין דקטנות: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־04:34, 2 באוגוסט 2016

אדם שיש לו מוחין דגדלות, הוא אדם בעל דעה רחבה, שיכול להכיל גם דעות הפוכות ממנו, היות והוא יכול לתפוס את הדברים בצורה שכלית-נייטרלית, בלי לערב את רגשותיו. בחסידות, ה'מוחין דגדלות' מורים על כח החכמה כפי שהוא בשלימות.

אצל האדם

"	אדמו"ר הזקן אמר על ר' משה וילנקר: משה יש לו מוחין דגדלות, ובעשר שנים שהתייגע, הוא השיג מוחין רחבים. שלוש שנים הכין את עצמו ר' משה ליחידות אצל אדמו"ר הזקן, ואחר כך הוא נשאר שבע שנים בליאזני בכדי להביא את היחידת לידי בעבודה בפועל.	"
– היום יום י"ח תמוז

על פי פסק המשנה, רק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביו, ובחסידות מוסבר^[1] שהסיבה לכך היא מכיון שבגיל עשרים נמשכים לאדם המוחין דגדלות.

מוחין דקטנות ומוחין דגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, אלא לכחשבו. אדם שיש לו מוחין דקטנות, למרות שהוא מבין היטב את השלכות מעשיו, ברגע שעושים היפך מרצונו הוא מתרגז וכועס, מכיון שהוא לא יכול להכיל דעה של מישהו הסובר הפוך ממנו. אדם שהגיע לגדלות המוחין, יכול להכיל דעות הפוכות ממנו, ואפילו יכול להכיל בתוכו שמחה ועצבות בו זמנית.

במקומות רבים משתמשים במונח 'מוחין דגדלות' כדי לתאר אדם שהיה לו דעה רחבה, והיה יכול להתעמק שעות ארוכות בלימוד חסידות, והיה זה 'תואר כבוד' שהיו מתארים בו רק את גדולי זקני החסידים.

אדם שהיתה לו גדלות המוחין, היה באפשרותו לשלוט באופן מלא על מידותיו ורצונותיו, וממילא היה יכול להתמסר לעבודת ה'. דבר זה קיבל משנה חשיבות בחסידות חב"ד, ששמה את הדגש העיקרי בעבודה פנימית באמצעות התבוננות ושליטה עצמית מחושבת המונהגת על ידי השכל וההבנה.

שערות הזקן

בשונה משערות הראש המורות על קטנות המוחין, שערות הזקן מורות על גדלות המוחין^[2], ויונקים מהם את חיותם.

בתורת החסידות

בתורת החסידות, בחינת מוחין דגדלות מורה על בחינת מוחין דאבא, כלומר ספירת החכמה כפי שהיא לעצמה. בחינה זו של מוחין דגדלות נמשכת באמצעות התפילה בכלל^[3], והנחת תפילין בפרט^[4].

הערות שוליים

↑ לקוטי תורה פרשת אחרי דף כח סוף עמוד ד.
↑ מאמר שבת פרשת שלח תשט"ז.
↑ תניא פרק י"ב.
↑ דרך מצוותיך מצות תפילין.

[1] לקוטי תורה פרשת אחרי דף כח סוף עמוד ד.

[2] מאמר שבת פרשת שלח תשט"ז.

[3] תניא פרק י"ב.

[4] דרך מצוותיך מצות תפילין.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 על פי פסק המשנה, רק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביו, ובחסידות מוסבר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/9/28d.htm [[לקוטי תורה]] פרשת אחרי דף כח סוף עמוד ד].}} שהסיבה לכך היא מכיון שבגיל עשרים נמשכים לאדם המוחין דגדלות.
-מוחין דקטנות ומוחין דגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, אלא לכח הדעת שבו. אדם שיש לו מוחין דקטנות, למרות שהוא מבין היטב את השלכות מעשיו, ברגע שעושים היפך מרצונו הוא מתרגז וכועס, מכיון שהוא לא יכול להכיל דעה של מישהו הסובר הפוך ממנו. אדם שהגיע לגדלות המוחין, יכול להכיל דעות הפוכות ממנו, ואפילו יכול להכיל בתוכו שמחה ועצבות בו זמנית.
+מוחין דקטנות ומוחין דגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, אלא לכחשבו. אדם שיש לו מוחין דקטנות, למרות שהוא מבין היטב את השלכות מעשיו, ברגע שעושים היפך מרצונו הוא מתרגז וכועס, מכיון שהוא לא יכול להכיל דעה של מישהו הסובר הפוך ממנו. אדם שהגיע לגדלות המוחין, יכול להכיל דעות הפוכות ממנו, ואפילו יכול להכיל בתוכו שמחה ועצבות בו זמנית.
 במקומות רבים משתמשים במונח 'מוחין דגדלות' כדי לתאר אדם שהיה לו דעה רחבה, והיה יכול להתעמק שעות ארוכות בלימוד חסידות, והיה זה 'תואר כבוד' שהיו מתארים בו רק את גדולי זקני החסידים.