מעשה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " בינה " ב־" בינה ") |
מ (החלפת טקסט – " תרפ"ב" ב־" תרפ"ב ") |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
===עשיה לעילא=== | ===עשיה לעילא=== | ||
ב[[ספר הזוהר]] מובא ש"עשיה לעילא"{{הערה|1=ח"א ח, א. ח"ג נג, ב. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51738&st=&pgnum=376 לצילום הדף בהקשרו המקורי במהדורת ליוורנו].}}. פירוש הדברים הוא שלמרות שלבוש המעשה הוא הלבוש התחתון ביותר מבין שלושת לבושי הנפש, והוא הסוף והסיום של כל הכוחות כולן - הרי שדווקא בו יש את המעלה של "נעוץ סופן בתחילתן", ועל ידו נמשך מעצם הנפש ועל ידו נמשך האור האלוקי העצמי{{הערה|1=ליתר הרחבה ראו [http://www.lahak.org/pdf2/mehurayatz/5682-21.pdf ד"ה 'מצה זו' תרפ"ב ס"ב], ועוד.}}. | ב[[ספר הזוהר]] מובא ש"עשיה לעילא"{{הערה|1=ח"א ח, א. ח"ג נג, ב. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51738&st=&pgnum=376 לצילום הדף בהקשרו המקורי במהדורת ליוורנו].}}. פירוש הדברים הוא שלמרות שלבוש המעשה הוא הלבוש התחתון ביותר מבין שלושת לבושי הנפש, והוא הסוף והסיום של כל הכוחות כולן - הרי שדווקא בו יש את המעלה של "נעוץ סופן בתחילתן", ועל ידו נמשך מעצם הנפש ועל ידו נמשך האור האלוקי העצמי{{הערה|1=ליתר הרחבה ראו [http://www.lahak.org/pdf2/mehurayatz/5682-21.pdf ד"ה 'מצה זו' [[תרפ"ב]] ס"ב], ועוד.}}. | ||
== היגיעה בעבודה בפועל משנה את המהות == | == היגיעה בעבודה בפועל משנה את המהות == | ||
גרסה מ־09:08, 12 ביולי 2016
לבוש המעשה הוא הלבוש השלישי משלושת לבושי הנפש, באמצעותו מבטאת הנפש את הכוחות הפנימיים שלה. לבוש זה, מהווה את עיקר עבודת ה', וכמו שנאמר במשנה בפרקי אבות "לא המדרש עיקר אלא המעשה", ודווקא באמצעותו פועלים את המשכת וגילוי הקדושה בעולם.
מעלת כח המעשה
למרות שמצד האדם יש מעלה בעבודה במחשבה בחכמה בינה ודעת, הרי מצד גילוי מלכותו יתברך בעולם, ישנה מעלה דווקא מצד מעשה הניכר והמגלה את מלכותו יתברך בעולם.[1]
עשיה לעילא
בספר הזוהר מובא ש"עשיה לעילא"[2]. פירוש הדברים הוא שלמרות שלבוש המעשה הוא הלבוש התחתון ביותר מבין שלושת לבושי הנפש, והוא הסוף והסיום של כל הכוחות כולן - הרי שדווקא בו יש את המעלה של "נעוץ סופן בתחילתן", ועל ידו נמשך מעצם הנפש ועל ידו נמשך האור האלוקי העצמי[3].
היגיעה בעבודה בפועל משנה את המהות
אדמו"ר הריי"צ, סיפר על אביו אדמו"ר הרש"ב: בין הערבים י"ג ניסן אחר שאיבת מים שלנו בשנת תרע"א, וכאשר הביאו את המים להעמידם במקומם, נכנס לדירת כבוד א"ז - הרבנית הצדקנית זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וישב בחדר היוצא להחצר, לא רחוק מהחלון (לחכות על ביאת הרב לסדר מכירת החמץ, להתפלל ערבית, ולהתחיל בבדיקת חמץ).
בתוך כך עברו כמה תלמידים מה שחזרו מבית האוכל, מקום שם העמידו את ההין מים שלנו, ויעבור אחד התלמידים אשר בקיץ תרס"ט הצטער ממנו, אם כי שקד בלימוד בנגלה ודא"ח, בדרך כלל למד הרבה, ובעל חושים נעלים, רק שהיה מגושם בטבע בחומריות ואהב צחות (א גלייך וערטיל) והדומה. כאשר עבר התלמיד הזה, אמר לי:
זעה ואס עבודה בפועל מאכט, ער איז דאך גאר א אנדערער ויא גיוען, טראגין מים שלנו מיט א הרגש איז משנה את המהות ממש. ר' הלל האט גיזאגט אז ער איז א זהיר במצות כדי פארשטיין און עם זאל זעך אפלייגן א וארט חסידות. תרגום: ראה מה שעבודה בפועל עושה, הרי הוא אחרת לגמרי מאשר היה. רבי הלל אמר שהוא זהיר במצוות כדי להבין היטב דברי חסידות לעומקם.[4]
ראו עוד
הערות שוליים
- ↑ ספר התניא.
- ↑ ח"א ח, א. ח"ג נג, ב. לצילום הדף בהקשרו המקורי במהדורת ליוורנו.
- ↑ ליתר הרחבה ראו ד"ה 'מצה זו' תרפ"ב ס"ב, ועוד.
- ↑ אגרות הריי"צ חי"ד