צבי הירש לרנר

הרב צבי הירש לרנר

צבי הירש (הירש'ל) לרנר נולד בשנת עת"ר, בעירה צ'רץ' על יד קמיניצק-פודולסק שבאוקראינה. אביו ר' שמריהו היה ‘נאמן יער' - מנהל אחוזות רבות. בשל יושרו שהיה ידוע ברבים, מונה על ידי השלטונות כנאמן למלכות, ושימש כמתווך בין היהודים לפריצים בכל ענייני חכירת אחוזות ויערות.

אשת ר' שמריהו, מרת זלדה, הייתה אישה טובת לב, והוקירה תלמידי חכמים והשתדלה מאוד בקיום מצוות. פרנסתם היתה מפרה חולבת. בכל בוקר היו חולבים את הפרה ואת הקרום - השמנת - הייתה מביאה ל'גוטער איד' בשם ר' חיימ'ל.

ר' שמריהו גוייס במלחמת העולם הראשונה, אולם לאחר זמן נפצע קשה בירך מירי ישיר, ומאז סבל כאבים רבים, אך נפשו ורוחו נשארה איתנה. לאחר פציעתו שוחרר מן השירות הצבאי.

במשפחה היו שלושה אחים ואחות אחת, שניים נפטרו ואחד נספה בשואה.

ביום ל' בניסן, ראש חודש אייר תנש"א, השיב את נשמתו ליוצר בראשית כשהוא זקן ובא בימים.

ילדותו

בעקבות הדאגה לחינוכו של הירש'ל נשלח הנער על ידי הוריו לקמיניצק-פודולסק, מקום בו הייתה סביבה יהודית. הוא גר שם אצל קרובי משפחה, הדוד שלמה ודודה ציפורה שהיו מחסידי צ'ורטקוב. שם הוא נהנה מאווירה של חיים יהודיים.

מעמדו של סבא שמריהו כשכיר, הקנה לילדיו זכות ללמוד לימודים מקצועיים (זכות שנשללה באותם ימים מבעלי עסק עצמאיים). הירש'ל שהיה נער מוכשר, התקבל ללימודים במכללת הפועלים, שם סיים את לימודיו במתמטיקה.

גאון יעקב

לאחר המהפכה הבולשביקית, לימד תקופה קצרה בקמיניצק-פודולסק. עובדת היותו יהודי שומר שבת הייתה נושא ללעג מצד תלמידיו.

מאוחר יותר, בשנת תרצ"ב מצב הרדיפה כנגד היהדות הלך והחריף. היבסקציה הגבירה את רדיפותיה כנגד היהודים שומרי המצוות. היו יהודים שרצו לשאת חן בעיני השלטונות, והם היו מוסרים לשלטונות גם הרבה מעבר למה שדרשו מהם. הם היו מעיקים על היהודים שומרי המצוות יותר ויותר, עד כדי כך שהתחילו לעקוב על כל צעד של יהודי צעיר שלא נכנע לזרם הכללי.

אותם צעירים יבסקים, בערה בהם אש הקנאה כנגד הירש'ל שהיה בחור מוכשר, שהצליח ללמד מתמטיקה ופיסיקה, ולמרות זאת הקפיד להגיע ולהתפלל במניין, לשמור שבת ולהשתתף בהתוועדויות חסידיות (שרובם היו בבית של הדוד שלומל'ה).

אחרי שנתפס על ידי הצעירים הללו בהתוועדויות, הוא עזב את המקום ועבר לעבוד במקום אחר במרחק כמה מאות קילומטרים. כך הוא החליף מקומות עבודה מאחד למשנהו: פרוסקורוב, דונייבצי, שמריענגע, ועוד. בכל מקום השתלב בעבודה מסודרת, עד שהצעירים היבסקים עלו עליו ופיענחו את עובדת היותו יהודי שומר מצוות, או אז היה נאלץ להחליף את מקומות העבודה.

באחד הימים נודע לו שבאקדמיה הצבאית במוסקבה חסר כוח אדם בהוראת מתמטיקה ופיסיקה ברמה גבוהה. למרות שההכשרה שקיבל התאימה לרמות נמוכות יותר, הוא הכין את עצמו כראוי והתקבל להוראה במוסד הזה. הדחף העיקרי שלו להתקבל לעבודה במקום זה, הייתה נעוצה בעובדה ששם לא שהו היבסקים שרדפו ועקבו אחריו לכל מקום. הוא ידע שדווקא שם יצליח לשמור מצוות בצורה הרבה יותר שקטה.

ר' הירש'ל היה מורה כשרוני מאד. הוא ניחן בכושר הסברה מיוחד, ובהפשטת עניינים מסובכים ומורכבים.

מידי שבוע, לאחר שסיים את עבודתו ביום חמישי, הוא היה מגיע לתחנה שהיתה בלב יער, שמה הייתה נעצרת רכבת המכונה בשם "קוקושקה". עצירת הרכבת בתחנה נמשכה על פני דקה בלבד. עם הרכבת היה נוסע במשך הלילה, וביום שישי הוא היה מגיע ליעד בו היה מעביר את השבת כהלכתה. ביום ראשון הוא היה עושה את הדרך חזרה, ובבוקרו של יום שני היה מופיע בעבודה לפי הכללים.

דאגה לזולת

משפחתו של ר' הירש השתייכה למעמד הפועלים, ובזכות כך קיבלו אישור לנהל מכולת קטנה. חנות זו הייתה מוקד לפעילות יהודית תוססת, חלוקת מזון לנזקקים, מקום התאספות ולימוד ועוד פעולות רבות שהוסוו תחת מכירת מוצרי המזון.

למרות ההשכלה שקנה ר' הירש'ל, והמהלכים שהיו לו בעולם הגדול, תמיד חיפש את קרבתם של תלמידי חכמים, חסידים, את ההתוועדויות והאווירה החסידית שמסביב.

בשנת תרצ"ג שרר רעב כבד באוקראינה עד כדי כך שאנשים היו מתים ברחובות, נפוחי כפן ומזי רעב. ר' צבי הירש שעבד באותם ימים במוסקבה, היה קונה לחם ושולח לאוקראינה.

בשנת תרצ"ד עבר ללמוד בקייב, שם סיים את לימודי ההתמחות באוניברסיטה. הוא היה כשרוני מאד בתחומים רבים, ובמיוחד בתחומי החשבון והמתמטיקה. עד כדי כך, שבכוחו היה להכפיל בעל פה, במהירות של מחשב, מספר תלת ספרתי במספר תלת ספרתי!...

נישואיו

בתקופה מסויימת, אותם צעירים יבסקים שפעלו בשירות השלטונות כנגד אחיהם היהודים, נפלו לקרבן על ידי השלטונות, ורבים מהם נאסרו ונשלחו לבתי סוהר או לגלות ממושכת. ר' הירש'ל חש שזו ההזדמנות לחזור הביתה להורים, ולשגרת החיים בה כל כך רצה.

כשחזר לביתו, נפגש עם ר' יצחק כהן (כגן). הלה יהודי עם נשמה חסידית. הוא הכיר את הירש'ל עוד בהיותו בחור צעיר כששהה בקמיניצק-פודולסק, שם הוא ראה אותו משתתף בהתוועדויות עם החסידים. באותה תקופה היה זה מחזה די נדיר לראות בחור צעיר, משכיל, אשר מתייחס ברצינות בחיות ובמרץ לכל עניין שבקדושה. כמו כן שבה אותו טוב ליבו, והוא חפץ לקחתו לחתן לבתו.

כעת, כשחזר הירש'ל לבית הוריו, יצא השידוך לפועל בשעה טובה ומוצלחת. אבי הכלה, ר' יצחק התבטא אז בהתרגשות ובאהבה לחתן החדש: "את בתי נתתי לאיש".

בשנת תרצ"ה היו ר' יצחק ורעייתו שפרה כהן, הורי הכלה, אמורים לנסוע לארץ ישראל. הם היו בין המאושרים שזכו לקבל אישור יציאה מרוסיה לעלות לארץ ישראל.

הזוג הצעיר היה אמור להצטרף להורי הכלה ולהגיע לארץ ישראל. הם חיכו לאישורי עליה (סרטיפיקטים) במשך זמן רב, אולם אלו בוששו מלהגיע. בסופו של דבר, לא יכלו להצטרף לבני המשפחה שכן הצליחו להגיע לארץ ישראל והיו שותפים לחידוש היישוב היהודי בארץ ישראל.

בתקופת ההמתנה לאישורי הכניסה לארץ ישראל, התפרנס הירש'ל ממלאכת ההוראה. כיון שמשכורת המורים באותה תקופה הייתה משכורת רעב כפשוטו, נאלץ היה להשלים את משכורתו בדרכים אחרות, בדרך כלל בשוק השחור.

מאסרו

הרב לרנר במחנה העבודה

אולם ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז חתונתו, ור' הירש'ל נתפס על עסקי מסחר אסור במטילי זהב. הוא הובא למשפט מהיר, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר.

זמן לא רב לאחר מכן, נשלח לכלא בעיר סולובקי בסיביר. באיזור זה שרר קור איום בחודשי החורף, ולעתים היה מגיע ל-‏54 מינוס.

עוד קודם יציאתו לסיביר, ניסתה רעייתו סוסיה, הסבתא, לאתר את מקום מאסרו. היא הלכה יותר מ-‏10 ק"מ ברגל, כשהיא סוחבת על גבה שק של חפצים עבור בעלה, אך בסופו של דבר לא הצליחו השניים להיפגש בטרם נשלח לארץ גזירה.

ר' הירשל עבד בפרך במחנות העבודה הסביריים. הוא היה בעל כושר הישרדות נדיר, ותמיד מצא פתרון נאות לכל מצב. הוא לא היה מאבד עשתונות, ותמיד היה חביב ואהוב על כולם. תכונות אלו התגלו ובאו לידי ביטוי גם בשנות מאסרו.

שחרורו

פעם נשלח לעבוד במטבח. כשהיה במשמרת שלו, הגיעה משלחת רמת דרג לבקר בכלא. הגנרל היה תלמידו של ר' הירשל באקדמיה הצבאית בשנת תרצ"ג, כאשר לימד שם מתמטיקה.

שעה קלה לאחר מכן חזר הגנרל ואמר בהתנצלות כי הוא לא ידע שנידון על סעיף 58 - סעיף פוליטי חמור - ועל כן הוא אינו יכול לשחררו במקום, אך הבטיח להשתדל להצלתו.

ואכן, לאחר זמן קצר הצליח הגנרל לפעול לשחרורו מהכלא מסיבות בריאותיות.

כאסיר משוחרר נאסר עליו לשוב למקום מגוריו או להתיישב בעיר גדולה, ועל כן הוא וזוגתו עברו לסמינובקא - ישוב נידח המרוחק 200 ק"מ מקמיניצק-פודולסק.

הזוג היהודי בלט בין תושבי הכפר בהיותם אנשים משכילים. סבתא סייעה רבות במתן טיפול רפואי לתושבים, ור' הירשל מצידו עסק בהוראה, שכן ניחן בכושר הסברה נדיר.

בהשתדלותם של קרובי משפחה, הצליח רק הירשל לעבור יחד עם אשתו לעיר פולטבה.

מלחמת העולם השניה

בקיץ תש"א הגיעה מלחמת העולם השנייה לגבולות ברית המועצות. הגרמנים פתחו במלחמה נגד הרוסים, וראו נצחונות מזהירים בקרבות הקשים. הרוסים הלכו ונסוגו לאחור, ומליוני תושבים נאלצו לעקור מבתיהם ולברוח הרחק, אל תוך רוסיה.

כמו שאר האזרחים, גם ר' צבי, אשתו וילדם הקט, ברחו מהעיר פולטבה. הנסיעה הייתה ברכבות ונמשכה על פני שבועות ארוכים. מידי פעם היתה עוצרת הרכבת, והיה יורד כדי לחפש אוכל על מנת להמשיך ולהתקיים. רק בניסים היה מצליח תמיד לחזור לקרון מבעוד מועד ולהמשיך בנסיעה יחד עם משפחתו.

כבר היה פעם אחת שהפסיד את הרכבת, אך בסופו של דבר, בדרך-לא-דרך מצא את אשתו והילד, והמשפחה התאחדה מחדש לשמחתם הגדולה.

בדרכם הארוכה עצרו גם בעיר ‘אורג'יניקידזה' שבאינגושיה. הם החליטו לרדת בעיר זו, ולנסות להתמקם שם עד סיום המלחמה. עד מהרה השתלב ר' הירשל בעבודה בבית חולים שדה צבאי שהיה מסונף ל'ללנינגרדסקיה אקדמיה'. בשנת תש"ג, כאשר בית הרפואה עבר לסטלינאבאד (דושנבה), עברו גם הם לשם.

כחסיד בן חסיד, ר' הירש'ל לא שמר רק על יהדותו שלו; הוא איתר את היהודים המקומיים, איגד אותם, והחל לערוך עמם פעילות יהודית, כמו תפילה במניין, התוועדויות וכדומה.

ביום שבת, כ"א בטבת תש"ה, נולד לר' הירשל וסופיה בנם השני, ר' משה שיחי'. ר' מוטל סייע בהסקת בית היולדת, וכמו כן השיג מוהל לשבת, והברית נערכה בעתה ובזמנה.

בסמרקנד

לר' הירשל נודע כי בסמרקנד נמצאים חסידים רבים שהשיגו פספורטים פולניים מזוייפים, באמצעותם ניתן היה לצאת מבעד למסך הברזל. רק לאחר השתדלויות רבות, הצליחו הזוג לרנר להגיע לסמרקנד בעיצומה של שנת תש"ו.

בהגיעם לעיר עברו מבית לבית כדי לנסות למצוא מקום לדור בו, ולפחות מקום זמני עד שימצאו את מקום מנוחתם. רק בשעות הערב מצאו "דירה" שלא היתה אלא חדר עשוי חמר פרוץ לרוח ולעוברים ושבים. בלית ברירה פרקו את מטלטליהם המועטים ופנו ללינת הלילה ב"דירה" החדשה.

עיסוקים חדשים

בסמרקנד כבר לא יכול היה ר' הירשל להמשיך לעסוק במקצוע ההוראה, כיוון שלא ניתן היה להימנע מעבודה בשבת במקצוע זה. משום כך החל לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות, כגון סבלות. הוא אף ‘זכה' לקבל על כך את הכינוי "הרשל דער טרעגער".

באותה תקופה משפחתו הייתה במצוקה כלכלית כמו שאר הפליטים שמילאו את סמרקנד. היה קושי עצום בהשגת דלי מים בבוקר שהיה אמור להספיק לכל יום; המים נמכרו בכסף רב.

את הפיתות אפו הירשל וסוסיא מקמח שהשיגו, ולשבת הכינו יין מעץ גפן שגדל בסמוך לביתם. ועם זאת, ביתם היה תמיד פתוח לקבל את כל היהודים הפליטים מהמלחמה.

כי ביתי בית תפילה

בביתו של ר' הירשל לרנר התקיימו לעתים תקופות מאוד המניין של חסידי חב"ד באזור. המיוחד שהיה בבית שלו שהיה לו גם מקווה טהרה (לאנשים) והיה אפשר לטבול לפני התפילה. מאימת השלטונות ובכדי להקל, עשו תור בין חסידי חב"ד בביתו של מי יתפללו כל שבת. אבל אצל הירשל לרנר היה ידוע בין כל החסידים שאצלו אפשר להתפלל בלי תור וגם בלי להודיע מראש. ואכן לעתים תקפות במשך שבתות על גבי שבתות התקיימו התפילות בביתו של ר' הירשל לרנר באופן רצוף, וגם התוועדויות פעילות.

בארץ ישראל

בשנת תשל"ב זכה ר' הירש להגיע לארץ ישראל עם בני משפחתו, ולבנות את ביתו בין חסידים בשכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי.

בקרית מלאכי היה אהוב על כולם. הוא היה ידוע כאדם שאפשר לסמוך עליו. הוא דאג להכניס ילדים למוסדות החינוך של ר' מרדכי קוזלינר, בשכנעם שבישיבה זו יקבלו את הטוב ביותר, וישיבת תומכי תמימים נחלת הר חב"ד התעשרה בתלמידים.

כמו ברוסיה, גם כאן חיפש לעשות מעשי חסד עבור הסובבים אותו. הוא היה קונה מוצרים בשוק ובמכולת למי שהיה קשה לו ללכת על רגליו. השכן הגלמוד מצא מקום שמח על שולחנו בכל שבת וחג.

יחד עם הגשמיות העביר גם יהדות לאלו שנעזרו על ידו. הוא עורר את שכניו המבוגרים להתענין וללמוד עוד ועוד.

בחודש תשרי הראשון לאחר יציאתו מרוסיה, תשל"ג, זכה סוף סוף להגיע לרבי לאחר שנים רבות של כיסופים. באותה תקופה כלתו היתה לפני לידתה, ואשתו ניסתה לומר לו כי אולי אין זה הזמן הראוי לנסיעה, שכן בבית יהיו זקוקים לעזרתו, אך הוא ענה בפשטות כי העזרה הגדולה ביותר שהוא יכול להושיט, זה לקבל ברכה ישירה מהרבי שהכל יתנהל כשורה.

בית חב"ד "ערוגות"

במשך כ-‏10 שנים, בכל שבת וחג, היה הולך רגלית למושב "ערוגות" שנמצא במרחק של 6 ק"מ מנחלת הר חב"ד, כדי לארגן שם מניין תפילה. הוא היה הולך לשם בכל מזג אויר, בקיץ ובחורף. כשהיה מגיע לשם, לא היה ממתין לו מניין אנשים, אלא הוא רק היה מתחיל לאסוף את האנשים מהבתים, מהרפת ומהגינה, והכל בחיוך, במילה טובה ובמאור פנים - אף אחד לא יכול לסרב לו. הוותיקים עוד זוכרים היטב איך שהוריד את הרפתן מהטרקטור בבוקרו של יום הכיפורים, וזיכה גם אותו בתפילה.

בימי החול זיכה את תושבי המקום בהנחת תפילין, ואף דאג לקבוע מזוזות כשרות על פתחים רבים. בחגי ישראל היה מגייס את בניו לעזרה כבעלי קריאה, בעל תוקע בעל תפילה וכדומה. לא מעט בזכות פעילותו, יש שם כיום בית כנסת ומנין קבוע בכל ימות השנה.

פטירתו

נפטר ביום ל' בניסן, ראש חודש אייר תנש"א, כשהוא זקן ובא בימים.

קישורים חיצוניים

• נס בפריצת מסך הברזל - סיפורים וזכרונות על הרב לרנר מפי נכדתו אתר שבועון בית משיח