הבדלים בין גרסאות בדף "עברית"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 3: שורה 3:
  
 
==מקורה==
 
==מקורה==
עם הקמת הרעיון ה[[ציונות|ציוני]] שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמאלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים ל"החיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו עיתונים בלה"ק, עיתונים בהם לא היה הרבה תכנים חרדיים.
+
עם הקמת הרעיון ה[[ציונות|ציוני]] שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמאלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים ל"החיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו [[עיתונים]] בלה"ק, עיתונים בהם לא היה הרבה תכנים חרדיים.
  
 
כחלק מהחדשנות שבה, הפסיקו לדברה בהגייה האשכנזית, אך לא עברו לזו הספרדית אלא נשארו באמצע - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון. כן החלו הם להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.
 
כחלק מהחדשנות שבה, הפסיקו לדברה בהגייה האשכנזית, אך לא עברו לזו הספרדית אלא נשארו באמצע - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון. כן החלו הם להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.

גרסה מ־00:31, 13 באוקטובר 2014

מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עברית היא כינוי ללשון הקודש, כך היא מכונה (לערך) החל מתקופתו של רש"י, לפני יותר ממאה שנה גורמים ציוניים "החיו" את השפה והחלו להשתמש בה בשילוב מילים חדשות בלע"ז, שפה זו המתחדשת איננה קדושה, ולכן גם עוררה התנגדות לה מקרב הציבור החרדי.

מקורה

עם הקמת הרעיון הציוני שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמאלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים ל"החיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו עיתונים בלה"ק, עיתונים בהם לא היה הרבה תכנים חרדיים.

כחלק מהחדשנות שבה, הפסיקו לדברה בהגייה האשכנזית, אך לא עברו לזו הספרדית אלא נשארו באמצע - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון. כן החלו הם להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.

היחס החרדי

עם הקמתה, יצאו בציבורים החרדיים נגד השימוש הגורף בלשון הקודש עבור צרכי חולין ואף למטה מזה.

כן יצאו נגד שימוש במילים קדושות עבור דברי חולין כמו: המילה "חשמל" שמשמעותה היא אחד ממלאכי מעלה, הפכה להיות כינוי לכח האלקטרוני.

כאשר שאלו את הרבי הריי"צ אודות הלימוד בבית הספר לבנות בתל אביב, ענה כי יש להקפיד על הלימוד באידיש, והוסיף כי בעברית אין כל קדושה והיא כשפת הגויים אשר מצפצפים ומלהגים בלשונם, ולמרות שיש בה טומאה שכן נוסדה על ידי פורקי עול, אך גם אינה גרועה משאר שפות של שאר האומות, שגם בהם יש טומאה. מצד שני, כותב הרבי הריי"צ באגרותיו, כי מכיון שהכניסו מילים זרות בשפת העברית, נמצא כי אין זה לשון הקודש, ואין חל עליה האיסור לדבר בלשון הקודש דברי חול.

כאשר שאלו את הרבי, הורה כי יש לראות האם יש ילדים ספרדיים בכיתה אשר בבתיהם לא מדברים אידיש, וממילא יתקשו בלימודם ועל כן ילמדו בלה"ק.

פעם כאשר כתבו את הליקוט השבועי בעברית, כתב הרבי כי זה "לה"ק מוזר".

הרבנית חנה סיפרה פעם[1] כי היא מכירה לה"ק מודרני.

עד היום ישנם חוגים מסוימים אשר נמנעים באופן גורף מלדבר בעברית.

הערות שוליים

  1. לנשים צרפתיות שבאו לשאול אותה מה לספר בצרפת.. (מר' מנחם מנדל גורביץ, מנהל תות"ל ברינוא).