וואלאך לר' נטע מפהר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
כשבא לליובאוויטש לראשונה רצה להתקבל לתומכי תמימים אך לאחר בחינה החליטו לא לקבלו, כששמע את החלטת ההנהלה, נתמלא לבו עצב והוא התישב בחדר הסמוך ל[[זאל]] שבו למדו התמימים והחל לנגן את הוולאח המפורסם שלו. | כשבא לליובאוויטש לראשונה רצה להתקבל לתומכי תמימים אך לאחר בחינה החליטו לא לקבלו, כששמע את החלטת ההנהלה, נתמלא לבו עצב והוא התישב בחדר הסמוך ל[[זאל]] שבו למדו התמימים והחל לנגן את הוולאח המפורסם שלו. | ||
כל התמימים שישבו בזאל והגיע לאזנם ניגונו הערב של הרה"ת ר' נטע, הצטופפו ליד הקיר המבדיל לחדר שליד להקשיב לניגון. כשנכנס המשגיח וברר את פשר הדברים סיפר על כך למנהל פועל אדמו"ר הריי"ץ שהחליט לקבלו לישיבה. | כל התמימים שישבו בזאל והגיע לאזנם ניגונו הערב של הרה"ת ר' נטע, הצטופפו ליד הקיר המבדיל לחדר שליד להקשיב לניגון. כשנכנס המשגיח וברר את פשר הדברים סיפר על כך למנהל פועל אדמו"ר הריי"ץ שהחליט לקבלו לישיבה. | ||
לכבוד י"ט כסליו באחד השנים עשו תלמידי הישיבה "שער הכבוד" בחצר הגדול של ישיבת [[תומכי תמימים]], העמידו תרי"ג נרות על החלונות הפונים מפתח ביתו של אדמו"ר הרש"ב עד פתח הישיבה והעבירו חוט בין הנרות באופן כזה שברגע שימשכו בחוט ידלקו כל הנרות ועל השער הושיבו את ר' נטע ומולו עמדו שני מקהלות של תמימים, וכשנכנס [[אדמו"ר הרש"ב]] הוא ביקש שינגנו את ניגונו של ר' נטע מפאהאר. מיד הדליק אחד הבחורים פתילה אחת שהייתה קשורה לכל הנרות ובבת-אחת הודלקו כל הנרות וה[[תמים]] ר' נטע התחיל לשיר את ניגונו שעשה רושם עז על כל המון עם הנאספים. | לכבוד י"ט כסליו באחד השנים עשו תלמידי הישיבה "שער הכבוד" בחצר הגדול של ישיבת [[תומכי תמימים]], העמידו תרי"ג נרות על החלונות הפונים מפתח ביתו של אדמו"ר הרש"ב עד פתח הישיבה והעבירו חוט בין הנרות באופן כזה שברגע שימשכו בחוט ידלקו כל הנרות ועל השער הושיבו את ר' נטע ומולו עמדו שני מקהלות של תמימים, וכשנכנס [[אדמו"ר הרש"ב]] הוא ביקש שינגנו את ניגונו של ר' נטע מפאהאר. מיד הדליק אחד הבחורים פתילה אחת שהייתה קשורה לכל הנרות ובבת-אחת הודלקו כל הנרות וה[[תמים]] ר' נטע התחיל לשיר את ניגונו שעשה רושם עז על כל המון עם הנאספים. | ||
גרסה מ־00:07, 13 במרץ 2014
הוואלאך לר' נטע רבינוב מפאהאר הינו ניגון געגועים אותו היה שר ר' נטע שהיה ראש המנגנים בליובאוויטש. כשר' נטע היה מנגן, הוא היה המפליא את אוזן שומעיו בתנועותיו המסולסלות והנעימות.
כשבא לליובאוויטש לראשונה רצה להתקבל לתומכי תמימים אך לאחר בחינה החליטו לא לקבלו, כששמע את החלטת ההנהלה, נתמלא לבו עצב והוא התישב בחדר הסמוך לזאל שבו למדו התמימים והחל לנגן את הוולאח המפורסם שלו. כל התמימים שישבו בזאל והגיע לאזנם ניגונו הערב של הרה"ת ר' נטע, הצטופפו ליד הקיר המבדיל לחדר שליד להקשיב לניגון. כשנכנס המשגיח וברר את פשר הדברים סיפר על כך למנהל פועל אדמו"ר הריי"ץ שהחליט לקבלו לישיבה.
לכבוד י"ט כסליו באחד השנים עשו תלמידי הישיבה "שער הכבוד" בחצר הגדול של ישיבת תומכי תמימים, העמידו תרי"ג נרות על החלונות הפונים מפתח ביתו של אדמו"ר הרש"ב עד פתח הישיבה והעבירו חוט בין הנרות באופן כזה שברגע שימשכו בחוט ידלקו כל הנרות ועל השער הושיבו את ר' נטע ומולו עמדו שני מקהלות של תמימים, וכשנכנס אדמו"ר הרש"ב הוא ביקש שינגנו את ניגונו של ר' נטע מפאהאר. מיד הדליק אחד הבחורים פתילה אחת שהייתה קשורה לכל הנרות ובבת-אחת הודלקו כל הנרות והתמים ר' נטע התחיל לשיר את ניגונו שעשה רושם עז על כל המון עם הנאספים.
ניגון זה הוא ניגון קל"ד בספר הניגונים (נוסחא נוספת של הניגון מופיע בספר הניגונים כרך ב' - ניגון ש"ג).