אחדות ה': הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
==אחדות ה' - ניגוד מוחלט ל[[שיתוף]]== | ==אחדות ה' - ניגוד מוחלט ל[[שיתוף]]== | ||
כשם שהאמונה במציאות ה' - היא האמת המנוגדת ומפריכה את תעות הכפירה והאליליות, בהיותה מנוגדת לתעות ש"עזב ה' את הארץ" בידי הכוכבים ומערכות השמים, כך האמונה באחדות ה' בשני עניניה: - א) המשלימה את מצות האמונה במציאות ה'. | כשם שהאמונה במציאות ה' - היא האמת המנוגדת ומפריכה את תעות הכפירה והאליליות, בהיותה מנוגדת לתעות ש"עזב ה' את הארץ" בידי הכוכבים ומערכות השמים, כך האמונה באחדות ה' בשני עניניה: - א) המשלימה את מצות האמונה במציאות ה'. ב) מצות "אחדות ה'" לכשלעצמה. - היא הניגוד לטעות של ה"[[שיתוף]]" בשני אופניה: | ||
#אחדות ה' השוללת את התפיסה כאילו שיש לכוכבים ומערכות השמים - שבאמצעותם משפיע ה' חיות לעולם - איזו שהיא שליטה על ההשפעה שהיא תלויה ברצונם ובבחירתם (ח"ו) - האם לאפשר את העברת ההשפעה האלקית אל הנבראים אם לאו, תפיסה זו נשללת מעיקרה. | #אחדות ה' השוללת את התפיסה כאילו שיש לכוכבים ומערכות השמים - שבאמצעותם משפיע ה' חיות לעולם - איזו שהיא שליטה על ההשפעה שהיא תלויה ברצונם ובבחירתם (ח"ו) - האם לאפשר את העברת ההשפעה האלקית אל הנבראים אם לאו, תפיסה זו נשללת מעיקרה. | ||
גרסה מ־22:07, 12 במרץ 2014
אחדות ה' היא מיסודות היהדות. באחדות ה' שני ענינים:
א) אחדות ה' משלימה את מצות האמונה במציאות ה'.
ב) אחדות ה' מצוה בפני עצמה, והיא האמונה באחדות ה', בנוסף על מצות האמונה במציאות ה'.
בעוד שמצות האמונה במציאות ה' נלמדת מהדיבור הראשון שבעשרת הדברות שבתורה - "אנכי הוי' אלקיך", הרי מצות האחדות נלמדת מפסוק "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד".
האחדות במציאות ה'
הענין הראשון באחדות ה' - שלימות מצות האמונה במציאות ה', מתחלק אף הוא לשנים:
- האמונה שה' הוא אלקה אחד שאין עוד אלקה מצוי מבלעדיו. והוא הנאמר: "לא יהי' לך אלקים אחרים על פני".
- האמונה שה' הוא אלקה אחד במהותו, זאת אומרת אחדות מופשטת - בלתי מורכבת מחלקים. שהרי חלקים המרכיבים עצם כל-שהוא, הם מוגבלים. משום שהיותם רבים - משמע שאינם זהים. הוה אומר שהם שונים זה מזה, ובמה? בכך שכל אחד מוגדר (מוגבל) בענינו, ובזה הוא שונה מזולתו.
נמצא אפוא, שהמרכיבים של העצם הבונים אותו - מוגבלים, וממילא העצם המורכב מהם - מוגבל.
אבל הקב"ה הבלתי בעל גבול, הוא "אחד האמת" גם בעצם מהותו, לא רק שהוא אחד ביחס לריבוי האלילים, אלא גם שאינו מורכב ח"ו - אחדות פשוטה, וכל המדות והספירות הכלולים בו הם בביטול מוחלט בו - כמשל אור השמש בשמש.
דבר זה קשור גם לפנימיות ענין אחדות ה' האמיתית, שהיא מצוה בפני עצמה, כי הוא מבוסס על היות ה' בלתי בעל גבול - בחינת אין סוף.
האמונה באחדות ה'
הענין השני באחדות ה' - היותה מצוה מיוחדת ונוספת על מצות האמונה במציאות ה', זאת אומרת האמונה באחדות ה'.
משום כך יש למצות האחדות מקור מיוחד בתורה, מלבד המקור למצות האמונה בכללה, והוא הנאמר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
פירושו של דבר; "אחד" כמו "יחיד", והיא אמונתנו שהוא יחיד ומיוחד - שאין עוד שום מציאות מלבדו. וזאת מלבד העובדה שאין עוד שום מציאות א-לוהית מלבדו (שזהו הענין הראשון באחדות ה' - כנ"ל), הנה עוד זאת - שאין שום מציאות בכלל - חוץ ממנו ח"ו.
ואפילו מציאות שאינה רואה עצמה א-לוהית (כלומר, מציאות אלילית), אלא סתם מציאות עצמית של נברא - דבר בפני עצמו, גם זה אינו קיים. אלא הוא (השם ית') לבדו הוא - ואפס זולתו, כי "הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו", שהכונה בזה, שאין עוד שום מציאות קיימת - מלבדו.
וזוהי אחדות ה' האמיתית, שרק ה' קיים, ושום דבר לא קיים מחוץ לו.
וכמו שכתוב בתפילה: "אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא" - בלי שום שינוי, כדכתיב: אני ה' לא שניתי", ופירושו -לא השתניתי.
שכשם שהוי' - יחיד הוא, לפני הבריאה, שאין עוד מלבדו, כי הוא לבדו הוא ואפס זולתו, וכמארז"ל: "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד", כך גם לאחר שנבראו כל הנבראים - יחיד הוא, ואין עוד מלבדו.
וזאת משום ש"כולא קמיה כלא חשיב" - שכל המתהוים הם כאין ואפס ממש כלפיו, והוא יחיד במציאותו.
ושני הסברים בזה:
- משום היותם קטנים ומצומצמים - חסרי כל ערך מציאותי לעומתו, שהרי הוא בבחינת אין סוף ואין לו תחילה - תכלית השלימות, ואילו המתהוים הם גבוליים, ואינם נחשבים למציאות כלל לעומתו. כי מציאות הגבולי היא אפסית ממש לעומת הבלי-גבול.
- כי כל מציאות המתהוים אינם אלא חלק ממציאותו, ואינם מציאות לעצמם כלל. כי רק "מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים", הוה אומר; שכל מציאות הנבראים אינו אלא חלק מאמיתת המצאו, ואין דבר חוץ ממנו.
וזאת משום ש"לית אתר פנוי מיניה" (אין מקום פנוי ממנו), נמצא שבכל מקום מציאות, שם הוא מציאות עצמותו ית'. ולכן "כולא" - כל המתהוים, "קמיה" - לעומתו, לא חשיב ממש, ולא רק ב'כ' הדמיון.
אחדות ה' - ניגוד מוחלט לשיתוף
כשם שהאמונה במציאות ה' - היא האמת המנוגדת ומפריכה את תעות הכפירה והאליליות, בהיותה מנוגדת לתעות ש"עזב ה' את הארץ" בידי הכוכבים ומערכות השמים, כך האמונה באחדות ה' בשני עניניה: - א) המשלימה את מצות האמונה במציאות ה'. ב) מצות "אחדות ה'" לכשלעצמה. - היא הניגוד לטעות של ה"שיתוף" בשני אופניה:
- אחדות ה' השוללת את התפיסה כאילו שיש לכוכבים ומערכות השמים - שבאמצעותם משפיע ה' חיות לעולם - איזו שהיא שליטה על ההשפעה שהיא תלויה ברצונם ובבחירתם (ח"ו) - האם לאפשר את העברת ההשפעה האלקית אל הנבראים אם לאו, תפיסה זו נשללת מעיקרה.
כי מצד אמונת האחדות, הרי הכוכבים והמזלות - הממוצעים שנועדו על ידי ה' להעברת השפע אל הנבראים - אינם אלא "כגרזן ביד החוצב בו".
- אחדות ה' השוללת את עיקר ויסוד תעות ה"שיתוף" - התפיסה המוטעית שכאילו מציאותם של הכוכבים ומערכות השמים היא מציאות עצמית נפרדת ונוספת על מציאות ה' (ח"ו), שמזה נובעת הטעות הנ"ל, שנדמה להם שההשפעה הנמשכת באמצעותם - תלויה ברצונם ובבחירתם - כנ"ל.
נמצא שאמונת האחדות האמיתית, מביאה לידי ביטול מוחלט של המאמין - אל ה', יותר מהאמונה כשהיא רק ההודאה במציאות ה'. ולכן אומות העולם אינם מצווים על שלילת השיתוף, אלא רק על איסור עבודה-זרה, שהיא משבע מצוות בני נח. ורק ישראל חייבים במצות האחדות שהיא שלילת השיתוף, שנאמר: "שמע ישראל וגו' ה' אחד".
אחדות ה' - כוללת כל המצוות
מאחר שאחדות ה' האמיתית היא פנימיות ואמיתיות מצות האמונה, לפיכך מצות האמונה כוללת את כל תרי"ג המצוות. הדיבור - "אנכי ה'", כולל כל רמ"ח מצוות עשה, והדיבור - "לא יהיה לך וגו'", כולל כל שס"ה מצוות לא תעשה. מכיון ש"מצוה" הוא מלשון צוותא והתחברות, והיא הדבקות וההתאחדות של חומר הנברא שבו נעשית המצוה, וכן האדם עושה המצוה - עם הקב"ה מצוה המצוה, ובזה הנברא בטל אל ה' בתכלית - כפי אמונתנו באחדות ה' - שאין עוד מלבדו. וכן הזהירות מעבירה, משמעותה - הזהירות מלהיות מציאות נפרדת ח"ו מהקב"ה, שהיא הניגוד לאחדות ה' האמיתית. נמצא שהאמונה - מלבד היותה מצוה בתוך תרי"ג מצוות, הנה, היא גם כוללת את כל המצוות כולן.
ראה גם
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")