זלמן משה היצחקי: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (זצ"ל...) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
אנ"ש בתל-אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף שכזה, החלו לשלוח מכתבי תלונות לאדמו"ר הריי"צ על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: "'''המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס . . לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש . . למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל...'''". | אנ"ש בתל-אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף שכזה, החלו לשלוח מכתבי תלונות לאדמו"ר הריי"צ על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: "'''המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס . . לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש . . למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל...'''". | ||
בתחילת שנות ת"ש לקה ר' זלמן משה בשיתוק פיזי,וכח דיבורו נפגע.בעקבות זאת עבר לגור אצל בנו ר' שמואל היצחקי ב[[תל אביב]]. ומשנת תש"י גר אצל חתנו, ר' [[אברהם מאיור]], בכפר חב"ד. | בתחילת שנות ת"ש לקה ר' זלמן משה בשיתוק פיזי (בעקבות קפידה מהרבי [[הריי"צ]]), וכח דיבורו נפגע. בעקבות זאת עבר לגור אצל בנו ר' שמואל היצחקי ב[[תל אביב]]. ומשנת תש"י גר אצל חתנו, ר' [[אברהם מאיור]], בכפר חב"ד. למרות שיתוקו, בעת התפילה היה דיבורו רגיל. | ||
נפטר בתאריך ג' שבט ה'[[תשי"ב]] ונטמן בבית החיים הישן ב[[צפת]]. | נפטר בתאריך ג' שבט ה'[[תשי"ב]] ונטמן בבית החיים הישן ב[[צפת]]. באגרת תנחומים ששלח [[הרבי]], נכתב עליו התואר "'''זצ"ל'''". | ||
תולדותיו, הועלו על גבי הכתב בספר '''אנשים חסידים היו''' שנערך על ידי החוקר וההיסטוריון החסידי, נכדו של ר' זלמן משה, הרב [[יוסף יצחק קמינצקי]]. | תולדותיו, הועלו על גבי הכתב בספר '''אנשים חסידים היו''' שנערך על ידי החוקר וההיסטוריון החסידי, נכדו של ר' זלמן משה, הרב [[יוסף יצחק קמינצקי]]. | ||
גרסה מ־20:49, 12 במרץ 2014
המשפיע הרב זלמן משה היצחקי, נולד בשנת ה'תרל"ג ברוסיה.
היה משפיע בעיירה נעוול ברוסיה וכן לאחר עלייתו - בארץ הקודש.
שימש כשו"ב בנעוול בתור ממשיך לאביו הרב דובער היצחקי.
ר' זלמן משה היה דמות מרכזית בנעוול בגלל אישיותו, התוועדויותיו המפורסמות והשפעתו הכבירה.
שגור היה בפיו, כי שוחט שתוי אסור לו לשחוט, אבל אם השוחט אינו אומר 'לחיים' בוודאי שאסור לו לשחוט, כי אינו ירא שמים... ר' זלמן משה היה נוהג להתוועד בכל ליל שישי כיוון שלמחרת לא שחט. כשר' זלמן משה התוועד, הוא אכן אמר 'לחיים' כהוגן, וכטוב לבו במשקה היה פיו מפיק מרגליות...
כאשר הגיעה בתו הבכירה לפרקה, ביקש מהרבי הריי"צ לזכות לחתן 'תמים'. השיב לו הרבי: "בדרכך לבית המטבחיים, חשוב חסידות". מאז הקפיד ר' זלמן משה לחשוב חסידות בהליכתו, למרות שהיה זה בשעות הלילה האפלות, באדמה הבוצית של נעוול, כאשר ההליכה הייתה בגדר משימה שדרשה זהירות ותשומת לב רבה. הוא זכה לחתן 'תמים', הלא הוא הרב אברהם דריזין, לימים משפיע וממנהלי ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות ובארץ הקודש.
בשנת תרצ"ה עלה לארץ הקודש והתיישב בתל אביב. ר' זלמן משה לא שינה את סגנון ההתוועדיויות שלו, והמשיך להתוועד כפי שהיה רגיל בעת שהיה ברוסיה, בלשון חריפה ובדיבורים ישרים המפלחים כליות ולב.
אנ"ש בתל-אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף שכזה, החלו לשלוח מכתבי תלונות לאדמו"ר הריי"צ על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: "המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס . . לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש . . למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל...".
בתחילת שנות ת"ש לקה ר' זלמן משה בשיתוק פיזי (בעקבות קפידה מהרבי הריי"צ), וכח דיבורו נפגע. בעקבות זאת עבר לגור אצל בנו ר' שמואל היצחקי בתל אביב. ומשנת תש"י גר אצל חתנו, ר' אברהם מאיור, בכפר חב"ד. למרות שיתוקו, בעת התפילה היה דיבורו רגיל.
נפטר בתאריך ג' שבט ה'תשי"ב ונטמן בבית החיים הישן בצפת. באגרת תנחומים ששלח הרבי, נכתב עליו התואר "זצ"ל".
תולדותיו, הועלו על גבי הכתב בספר אנשים חסידים היו שנערך על ידי החוקר וההיסטוריון החסידי, נכדו של ר' זלמן משה, הרב יוסף יצחק קמינצקי.
משפחתו
- בנו ר' שמואל היצחקי - תל אביב.
- חתנו המשפיע הרה"ח ר' אברהם דרייזין.
- חתנו הגאון ר' מאיר בורובסקי.