תענוג – הבדלי גרסאות

== שני מיני תענוגים ==

מי שעובד איזה עבודה או מדבר איזה דיבור, בהכרח לומר שיש לו מה איזה תענוג בנפש שמחמתו נתעורר להיות עובד ופועל או מדבר דיבור, אלא שהוא גנוז ומלובש בשכלו ומדותיו שמתפשטים במעשה הפעולה או בדיבור, כי בכל מעשה ודיבור יש איזה שכל וטעם הקודם לו, ובאותו השכל גנוז התענוג ואיננו מתגלה כלל כשעדיין עסוק באמצע הפעולה, או באמצע הדיבור, אלא דוקא כשגמר פעולתו או גמר הדבר.  

ב. שבחינת תענוג זה מה שהוא מקבל עונג ומשתעשע במה שטוב עשה וטוב דיבר, הוא הגורם גם כן את ההתגלות התענוג מעצמות כח התענוג שיש ב[[נפש]], להיות רבוי התפשטות התענוג, וכנראה בחוש שהאדם משתעשע ומטייל בבנין המפואר כשגמרו כפי אוות נפשו כו׳ שאותו הטיול והשעשועים הוא גורם לו אחר כך תענוג ושמחה ביתר שאת ממה שראוי להתענג מצד עצם הבנין לבד, ואין זה אלא שהתענוג מכל אשר עשה גרם להיות גילוי מפנימיות הנפש שהיא בחינת התענוג וה[[שמחה]] כי כל שמחה הוא התגלות ה[[פנימיות]].<REF>[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[ביאורי הזוהר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15926&hilite=e0615675-8d7e-4ba6-a1f9-6a546296b1a7&st=%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%90+%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9%D7%90&pgnum=22 עמ' יד]</REF>

==פנימיות וחיצוניות==

פנימיות כח התענוג שבבנשמת האדם, הוא שמתענגת ממה שיש לה ענג ממנו, כמו מהשכלת שכל חדש וכהאי גוונא, ובחינת חיצוניות ואחוריים של כח ובחינת ה[[תענוג]] שבה, היא בחינת כח ה[[רצון]] שבה שהוא רוצה מה שהוא רוצה דהיינו דבר שאינו צער, שהצער היפך התענוג{{הערת שוליים|[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}}.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]