רבי

בתורת החסידות מבוארות מעלותיו של רבי כראש-מח והלב של כל עם ישראל.

הרבי הינו נשמה כללית ובו כלולים נשמות כל ישראל. החיות לכולם נמשכת על ידו. כשם שאדם לא יכול להתקיים לא ראש, כך בעצם עם ישראל איננו יכול לחיות ללא 'רבי' - שהוא המשה רבינו שישנו בכל דור. רבי הוא ההמשכה של עצמות ומהות בעולם ולכן גם נאמר שבביאת משיח יקראו לו ה' צדקנו מכיוון שהוא אלוקים בגוף אדם.במהלך משפט הספרים נדרש הרבי להגדיר מהי מהותו של "רבי", כדי שגם השופט הגוי יבין מהו רבי, ומהו תפקידו העיקרי.

בפתק נדיר שכתב הרבי באותה תקופה, מגדיר הרבי באותיות ברורות מהו תפקידם של אדמו"רי חב"ד, וקובע כי עיקר שליחותו הנפשית של האדמו"ר היא לנהל ולעודד את עדת החסידים, ולהראות בזה דוגמא חיה עד כדי מסירות נפש בפועל. רק לאחר זה, באים חייו הפרטיים של האדמו"ר, אך בשום פנים ואופן לא ייתכן שחייו הפרטיים של האדמו"ר יסיטו אותו מתפקידו העיקרי.

ראוי לציין שרבי הינו ראשי התיבתו של המילים "ראש בני ישראל".