מזון: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←מזון רוחני) |
(עריכה. קטגוריה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מזון''' הוא התואר לדבר שאדם זקוק לאוכלו על מנת להתקיים. | '''מזון''' הוא התואר לדבר שאדם זקוק לאוכלו על מנת להתקיים. | ||
מזון נכנס לגוף ונהפך ל[[דם]] ובשר מגוף האדם. מסיבה זו חשובה שמירת ה[[כשרות]], כיוון שהמזון הנכנס לגוף נהפך לחלק ממנו, ומשפיע על הנפש. | |||
==מזון גשמי== | ==מזון גשמי== | ||
בכדי שאדם יוכל לחיות ולהתקיים הוא זקוק | בכדי שאדם יוכל לחיות ולהתקיים הוא זקוק לאכילה ושתיה. המזון אותו אוכל האדם נהפך ל[[דם]] ובשר כבשרו ממש! | ||
הסיבה שהאדם זקוק לאכילה היא כיון ש{{הדגשה|לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם}}. | הסיבה שהאדם זקוק לאכילה היא כיון ש{{הדגשה|לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם}}{{הבהרה}}. [[הבעל שם טוב]] מסביר, שמוצא פי [[ה']] הם [[אותיות]] ה[[עשרה מאמרות]], המהווים את הלחם (כמו כל דבר הקיים ב[[עולם]]) בכל רגע, ושורש העשרה מאמרות הוא מ[[עולם התוהו]] שלמעלה מ[[עולם התיקון]], ודווקא על ידם יכול האדם לקבל חיות כיון ששורשם גבוה ממנו. | ||
מכיוון שהמזון נהפך לחלק מגופו של האדם, הוא משפיע על אופיו ותכונות נפשו. לכן שמירת ה[[כשרות]] כה נחוצה ל[[יהודי]], בשביל לשמור על נפש האדם מתכונות שליליות הבאות ממאכלות אסורות. | |||
==מזון רוחני== | ==מזון רוחני== | ||
מזון הנפש | בשונה ממזון הגוף הגשמי, לו נדרש מזון גשמי, מזון נפש האדם היא ה[[תורה]]. מזון זה מקבלת הנפש על ידי שהיהודי לומד תורה, והיות ש[[שכל]]ו מבין את התורה, נמצא שהתורה בתוך שכלו. היינו, היהודי מתאחד עם התורה המאוחדת עם נותן התורה - [[[הקב"ה]]. [[אדמו"ר הזקן]] כותב בספר ה[[תניא]] שיחוד זה, בין היהודי לומד התורה, לנותן התורה - הקב"ה, {{ציטוטון|הוא יחוד נפלא שאין יחוד כמהו ולא נמצא כערכו כלל בגשמיות}}. | ||
ובמלים של אדמו"ר הזקן בתניא: | |||
{{ציטוט|תוכן=הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו. | {{ציטוט|תוכן=הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו. | ||
והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו '''. .''' הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו - רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה. ולא ברצונו וחכמתו <small>(עצמם)</small>, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. | והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו '''. .''' הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו - רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה. ולא ברצונו וחכמתו <small>(עצמם)</small>, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. | ||
כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, | כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וזהו שכתוב ותורתך בתוך מעי.|מקור=תניא פרק ה'|מרכאות=כן}} | ||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | |||
גרסה מ־05:10, 14 באפריל 2013
מזון הוא התואר לדבר שאדם זקוק לאוכלו על מנת להתקיים.
מזון נכנס לגוף ונהפך לדם ובשר מגוף האדם. מסיבה זו חשובה שמירת הכשרות, כיוון שהמזון הנכנס לגוף נהפך לחלק ממנו, ומשפיע על הנפש.
מזון גשמי
בכדי שאדם יוכל לחיות ולהתקיים הוא זקוק לאכילה ושתיה. המזון אותו אוכל האדם נהפך לדם ובשר כבשרו ממש!
הסיבה שהאדם זקוק לאכילה היא כיון ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם" [דרושה הבהרה]. הבעל שם טוב מסביר, שמוצא פי ה' הם אותיות העשרה מאמרות, המהווים את הלחם (כמו כל דבר הקיים בעולם) בכל רגע, ושורש העשרה מאמרות הוא מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון, ודווקא על ידם יכול האדם לקבל חיות כיון ששורשם גבוה ממנו.
מכיוון שהמזון נהפך לחלק מגופו של האדם, הוא משפיע על אופיו ותכונות נפשו. לכן שמירת הכשרות כה נחוצה ליהודי, בשביל לשמור על נפש האדם מתכונות שליליות הבאות ממאכלות אסורות.
מזון רוחני
בשונה ממזון הגוף הגשמי, לו נדרש מזון גשמי, מזון נפש האדם היא התורה. מזון זה מקבלת הנפש על ידי שהיהודי לומד תורה, והיות ששכלו מבין את התורה, נמצא שהתורה בתוך שכלו. היינו, היהודי מתאחד עם התורה המאוחדת עם נותן התורה - [[[הקב"ה]]. אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא שיחוד זה, בין היהודי לומד התורה, לנותן התורה - הקב"ה, "הוא יחוד נפלא שאין יחוד כמהו ולא נמצא כערכו כלל בגשמיות".
ובמלים של אדמו"ר הזקן בתניא:
הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו . . הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו - רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה. ולא ברצונו וחכמתו (עצמם), כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וזהו שכתוב ותורתך בתוך מעי.
— תניא פרק ה'