שיחה:לב

בפרק ט' בתניא אכן מובא שמהלב עולות התאוות למוח להתחכם בהן, אבל כיצד זה מסתדר עם המובא בפרק ו' שהשכל מוליד את המידות ולא להפך? האם התאוות שבחלל השמאלי קודמות או ש"שכל המולידן" הוא הקודם? חסיד שוטה - בית מדרש. תשע"א = ביאת משיח. אין ביאה ללא משיח, אין משיח ללא ביאה. כ"א באדר ב' ה'תשע"א.

דוק: התאוות מקורם בלב. המידות מקומם בלב ומתעוררות על ידי השכל. --חיים נהר ¤ (שׂיג ושׂיח), כ"א באדר ב' ה'תשע"א 20:47, 27 במרץ 2011 (UTC)

לא הבנתי. "ולכן כל התאות והתפארות וכעס ודומיהן הן בלב ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף וגם עולה למוח שבראש לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה להמוח שבראש" - זה נקרא מקומן או מקורן?

ועוד - "ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן חכמה בינה ודעת מקור המדות" - מקורן משכל או בלב?

חסיד שוטה - בית מדרש. תשע"א = ביאת משיח. אין ביאה ללא משיח, אין משיח ללא ביאה. כ"ב באדר ב' ה'תשע"א.

אם הולכים בדרך המל"ך (דהיינו: מוח, לב, כבד) - אזי אצל האדם זה עובד כמו אדם, תחילה במוחין ואז זה מוליד מידות. כך זה אמור להיות מלכתחילה. אבל אם האדם בוחר להתנהג כפי בהמה (כפי שמבאר בפרק ט' את ענייני הנפש הבהמית, וכותב זאת מפורשות עם תחילת הפרק...) - אזי הוא למ"ך (דהיינו: לב, מוח, כבד).

אגב, המקור לתשובה זו הוא מפרק זה עצמו (פרק ט'), כמו שתראה בהמשך שמדבר לגבי נפש האלוקית, מתחיל ממוחין שבראש, וממשיך ששאר מידות(!) קדושות הן מחב"ד שבמוחין. זלמן - שיחה