אגרת הקודש - סימן כ"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הרחבה)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{תניא}}
{{תניא}}
ב'''פרק כ"ב''' של [[אגרת הקודש]] מוכיח [[אדמו"ר הזקן]] את חסידיו על שמתאוננים על ה[[יסורים]] שבאים עליהם - למרות שהסיבה שהם מתאוננים הם מכיון שרוצים ל[[עבודת השם|עבוד את ה']], ומסביר כי עליהם לקבל את היסורים ב[[שמחה]] כבן המקבל מכות מאביו הרחמן והצדיק.
'''אגרת הקודש כ"ב - מאהבה מסותרת תוכחה מגולה'''


==מבוא לפרק==
==מבוא==
באיגרת זאת מתאונן אדמו"ר הזקן על החסידים שבאים לשאול עצות גשמיות באומרו איפה מצאתם להיות מנהג לשאול לחכם בעצה גשמית מה לעשות בענייני העולם כי שאלה כזו צריכים להפנות לנביאים ולא לחכמים. ומסיים רבנו את האיגרת באריכות הביאור כיצד לפעול התעוררות ביראת השם ובקבלת ייסורים מתוך אהבה.
באגרת זו{{הערה|קטעים מהאגרת הושמטו, ובשלימותה היא מודפסת ב[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]].}} '''אוסר''' הרבי הזקן לבקש ממנו על גשמיות. למרות זאת{{הערה|ולמרות שבקטעים שהושמטו ישנם ביטויים '''חריפים''' כנגד השואלים עצות בגשמיות}} המשיכו החסידים לשאול, '''והרביים המשיכו לענות.'''{{ש}}
==גוף הפרק==
ומדוע המשיכו, הלא הרבי אסר זאת בתכלית האיסור? אמרו חסידים הראשונים, שברשימה "נפש השפלה"{{הערה|הרשימה "נפש השפלה" (מודפסת ב[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]]) היא הדבר האחרון שכתב [[אדמו"ר הזקן]] והיה זה "קרוב לזמן הסתלקותו".}} '''הוא עצמו התיר זאת!'''.
{{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ב}}}}


==סיכום הפרק==
מאהבה מסותרת תוכחת מגולה. איפה מצאתם מכל סיפרי חכמי ישראל ראשונים ואחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הזה. דבר זה הוא מנהג ראוי לנביאים אשר היו לפנים בישראל ומה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה נהנהין ממנו עצה ותושיה הכוונה בעצה לסוד העיבור ותושיה לדברי תורה המתישים כוח הסטרא אחרא.


והטעם שבאים לבקש עצה גשמית היא מאהבת עצמם ואפילו אהבת עצמם שלשם שמים אין זה הדרך הנכונה.
==גוף האגרת==
{{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ב}}}}


אם באים ייסורים על האדם שיידע נאמנה כי זה מאיתו יתברך ואין צריך להפוך עורף אלא לקבל את הדברים ויתירה מכך לקבל את הדברים בשמחה. כי את אשר יאהב השם יוכיח.
==סיכום==
בתחילת האגרת מתאונן הרבי הזקן שלשוא מטרידים אותו בבקשות גשמיות, ומסביר שעל שאלות כאלו יכול רק נביא לענות.
בהמשכה הוא מלמד זכות (על המבקשים), ומסביר שיסורים באים על אדם רק לטובתו - למרק עוונותיו.
ומסיים, שאם האדם יכיר בכך (שהיסורים הם לטובתו, לכפר עוונותיו) יבין את גודל '''חסדי''' ה' (שממרק עוונותיו), וזה עצמו יגלה את אהבת ה' '''ויבטל''' את הדינים.


עוד מעורר רבנו על תפילה בקול רם. ולהתחזק באהבת רעים.
==מושגים יסודיים==
==מושגים יסודיים בפרק==
*[[יסורים]]
*[[ברכה#החילוק בין ברכה והצלחה|ברכה מאדמו"ר]]


{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק כ"א|פרק כ"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק כ"ג|פרק כ"ג]]}}
{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק כ"א|פרק כ"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק כ"ג|פרק כ"ג]]}}
{{הערות שוליים))
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]