![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
מאיר שור – הבדלי גרסאות
תמונה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
היה תלמיד [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], במהלך שנות לימודו בישיבה גויס לצבא והמחנה שלו היה ליד [[ליובאוויטש]], פעם עבר שם הרה"ח [[ברוך שלום כהן]] ורמז לו שליובאוויטש סמוכה למחנה הצבא בו היה, וסייע לו לברוח משם. | היה תלמיד [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], במהלך שנות לימודו בישיבה גויס לצבא והמחנה שלו היה ליד [[ליובאוויטש]], פעם עבר שם הרה"ח [[ברוך שלום כהן]] ורמז לו שליובאוויטש סמוכה למחנה הצבא בו היה, וסייע לו לברוח משם. | ||
לאחר נישואיו התגורר בקברוב, והיה מהפעילים הנמרצים בהפצת התורה והיהדות וחיזוקה. בעקבות התעסקותו בחיזוק התורה והיהדות נתפס על ידי ה[[ק.ג.ב.]] בסביבות שנת [[תש"ה]], והוגלה למשך עשר שנים. | נשא את אלטע בתו של ר' [[חיים שניאור זלמן איטקין (נעוול)|חיים שניאור זלמן איטקין]]. לאחר נישואיו התגורר בקברוב, והיה מהפעילים הנמרצים בהפצת התורה והיהדות וחיזוקה. בעקבות התעסקותו בחיזוק התורה והיהדות נתפס על ידי ה[[ק.ג.ב.]] בסביבות שנת [[תש"ה]], והוגלה למשך עשר שנים. | ||
בשנת [[תשי"ג]] קיבל חנינה מעונש הגלות וחזר לקברוב ואחר כמה שנים עבר ל[[מוסקבה]] והתגורר בה עד סוף ימיו. הוא נמנה על הדמויות הפעילות של קהילת חב"ד המקומית, והיה מארגן [[התוועדות|התוועדויות]], ומעתיק כתבי [[חסידות]] ומחלקם בין אנ"ש. בחגים נהג להתפלל במנייני התפילה שאורגנו על ידי ר' [[געצל וילנסקי]]. | בשנת [[תשי"ג]] קיבל חנינה מעונש הגלות וחזר לקברוב ואחר כמה שנים עבר ל[[מוסקבה]] והתגורר בה עד סוף ימיו. הוא נמנה על הדמויות הפעילות של קהילת חב"ד המקומית, והיה מארגן [[התוועדות|התוועדויות]], ומעתיק כתבי [[חסידות]] ומחלקם בין אנ"ש. בחגים נהג להתפלל במנייני התפילה שאורגנו על ידי ר' [[געצל וילנסקי]]. | ||
גרסה אחרונה מ־12:58, 28 באפריל 2026
הרב מאיר שור (תרנ"ו - כ"ה בכסלו תשל"ב) היה בוגר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, ומאנשי המחתרת החסידית במוסקבה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד לרב יחיאל מיכל (ירוחם) בשנת תרנ"ו, בעיירה החסידית פודוברנקה.
היה תלמיד תומכי תמימים ליובאוויטש, במהלך שנות לימודו בישיבה גויס לצבא והמחנה שלו היה ליד ליובאוויטש, פעם עבר שם הרה"ח ברוך שלום כהן ורמז לו שליובאוויטש סמוכה למחנה הצבא בו היה, וסייע לו לברוח משם.
נשא את אלטע בתו של ר' חיים שניאור זלמן איטקין. לאחר נישואיו התגורר בקברוב, והיה מהפעילים הנמרצים בהפצת התורה והיהדות וחיזוקה. בעקבות התעסקותו בחיזוק התורה והיהדות נתפס על ידי הק.ג.ב. בסביבות שנת תש"ה, והוגלה למשך עשר שנים.
בשנת תשי"ג קיבל חנינה מעונש הגלות וחזר לקברוב ואחר כמה שנים עבר למוסקבה והתגורר בה עד סוף ימיו. הוא נמנה על הדמויות הפעילות של קהילת חב"ד המקומית, והיה מארגן התוועדויות, ומעתיק כתבי חסידות ומחלקם בין אנ"ש. בחגים נהג להתפלל במנייני התפילה שאורגנו על ידי ר' געצל וילנסקי.
נפטר ביום א' של חנוכה תשל"ב, ונטמן במלחובקה.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחיו, הרב יעקב משה שורקין.
- בנו, חיים שניאור זלמן שור.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכתב ממנו נדפס ב'שיעורי רבי יעקב משה שורקין' ח"ב, עמ' תשה, הערה ד