הירשל ציג – הבדלי גרסאות

[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"ץ]] סיפר שב[[כ' בחשוון|כ' חשוון]] [[תרנ"ו]] סיפר הבעש"ט<ref>ספר המאמרים תש"ט עמ' 94 ואילך.</ref>: "בהיותו כבן עשרים<ref>בערך שנת תע"ח.</ref> וילך עם אחוזת מרעיו הצדיקים הנסתרים לעיר בראדי . . . עמד באחד השוקים וישוחח עם אנשי השוק . . . וכרגע השתומם ונבהלם מאיש העובר בסמוך להם, והוא נושא סבל הולך כפוף רובץ תחת משאו, שק של קמה על כתפו, בגדיו קרועים ונעלי גמי עץ ברגליו, לחייו צנומות, עיניו בולטות, פניו לבנים כסיד ורטובים מזיעה, וממעל לראשו - מספר הבעש"ט - ראיתי עמוד אור זורח, באור צח ומצוחצח שעד אז עוד לא ראיתי כמוהו, ואסתכל בו ואבינה שהוא אדם גדול."

"סיפרתי לחבריי ר' יחזקאל ור' אפרים הנסתרים את אשר ראיתי, וגם הם לא ידעו שהאיש הזה יהיה מהחברים שלנו<ref><small>=</small> צדיק נסתר</ref>. חקרתי ודרשתי עליו, ואודע שהוא אחד מאנשי ההמון אשר זה כעשר שנים שנתאלמן, ולו שני בנים הלומדים בישיבות שבעיר ומתפרנסים אצל קרובי אמם שבעיר, והוא נושא סבל ויש לו [[פרנסה]] טובה, אמנם כל [[כסף (ממון)|כספו]] נותן הוא לפרנסת ארבעת ה[[עז|עזים]] אשר לו, כי אוהב הוא [[חלב]] גדיים, ולכן כינו לו בשם הירשל דער מילכיקער (<small>=</small>החלבי), והמתלוצצים קוראים אותו הירשל ציג (<small>=</small>עז). והוא גר באחת החורבות בפרור (<small>=</small>קצה) העיר.