קטנות אבא

קטנות דאבא הוא ביטוי מתורת הסוד המופיע בעיקר כהסבר לתוכן הפנימי של מצוות אכילת מצה בחג הפסח.

משמעות הביטוי היא, שלמרות שהמצה היא מאכל גשמי, כיון שמאיר בה העצם של בחינת 'אבא' - הבחינה הנעלית ביותר בספירת החכמה, כפי שהיא מושרשת בכוחות שלמעלה ממנה - יש במצה את ההארה הנעלית ביותר, כיון שהבדל של קטנות וגדלות הוא רק הבדל בכמות, אך מבחינת המהות והאיכות, במצה שהיא 'קטנות דאבא' יש את הכל.

ביטוי זה דומה לביטוי קטנות המוחין, אלא שבביטוי 'קטנות המוחין' הכוונה להדגיש את החסרון שבמצב זה, לעומת 'קטנות דאבא' שמדגיש את הצד ההפוך, שלמרות שכעת זהו מצב של 'קטנות', יש בו את ה'עצם' שכולל בתוכו את הכל.

מקור הביטוי

בתורת החסידות מופיע הביטוי במקומות רבים, לעיתים בשם 'כתבי האריז"ל', ולעיתים "על פי הקבלה". בספרים שלפנינו המקור הקדום ביותר לביטוי זה הוא בשער האמונה.

הרחבה

בתורת החסידות מבואר כי המזון הגשמי שנותן לאדם כח וחיות, אינו אלא ביטוי חיצוני לחיות האלוקית הטמונה בתוכו.

בתוך כלל סוגי המזון, הלחם מורה על מוחין., והמצה בפרטיות מורה על כח החכמה כפי שהיא בבחינת ביטול, שהרי יש בה את כל התכונות של הלחם אלא שעושים אותה בצורה כזו שלא תחמיץ ותתפח.

על כח החכמה נאמר "פנימיות אבא הוא פנימיות עתיק ולא ידעתי הטעם", כלומר שהפנימיות של ספירת החכמה היא פנימיות הכתר העליון, הבחינה שלמעלה מטעם ודעת, וגם בתוך ההבנה וההשגה בהרחבת הביאור, מונח בפנימיות עצם ההשכלה שלמעלה מהשכל, שמונח אצל האדם שכך הוא העניין.

ראו גם

• מוחין דגדלות ומוחין דקטנות
• מצה
• מוחין