ים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|") |
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ים''' הוא ה[[מקום (גדר המקום)|מקום]]{{הערה|ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264. | '''ים''' הוא ה[[מקום (גדר המקום)|מקום]]{{הערה|ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264. }} של איסוף כל המים שבעולם. | ||
== היסטוריה == | == היסטוריה == | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== גדרו == | == גדרו == | ||
הים נקרא בהלכה{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ. | הים נקרא בהלכה{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ.}} "מים שאין להם סוף", ובחסידות הוא נשתמש לפעמים כמשל על בלי גבול<ref name=":0">למשל אור התורה במדבר כרך ג, הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם, ע' תתקפד.}}. וביחד עם זאת מביאים על זה שאין זה בלי גבול אמיתי<ref name=":0" />, כמו שמובא בגמרא{{הערה|מסופר שם על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, הוריות י, א.}} שיכולין לשאר כמה טיפות יש בים. | ||
מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה{{הערה|תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם. | מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה{{הערה|תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם.}}. | ||
== בחסידות == | == בחסידות == | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
* [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58828&pgnum=220 ספר הליקוטים להצ"צ ערך ים]{{היברו בוקס}}{{הערה|בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז. | * [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58828&pgnum=220 ספר הליקוטים להצ"צ ערך ים]{{היברו בוקס}}{{הערה|בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז.}} | ||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה אחרונה מ־06:21, 18 בנובמבר 2024
ים הוא המקום[1] של איסוף כל המים שבעולם.
היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביום השני של בריאת העולם הקב"ה אמר שכל המים "יקוו" - יתאספו למקום אחד, ושיכלו לראות את היבשה, וכך היה.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים
— בראשית א, י
גדרו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הים נקרא בהלכה[2] "מים שאין להם סוף", ובחסידות הוא נשתמש לפעמים כמשל על בלי גבול<ref name=":0">למשל אור התורה במדבר כרך ג, הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם, ע' תתקפד.}}. וביחד עם זאת מביאים על זה שאין זה בלי גבול אמיתי[3], כמו שמובא בגמרא[4] שיכולין לשאר כמה טיפות יש בים.
מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה[5].
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – עלמא דאתכסיא |
הים בחסידות הוא משל לעלמא דאתכסיא, שזה מורה על הנבראים שמרגישים את מקורם, שזה מאלקות, ולא מרגישים את עמצמם כדבר נפרד. כמו שהנבראים בים (דגים) הם לא יכולים לחיות לבד, הם צריכים להיות כל הזמן במים, וברגע שפורשים מהמים מיד הם מתים.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ↑ ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264.
- ↑ יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ.
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם:0 - ↑ מסופר שם על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, הוריות י, א.
- ↑ תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם.
- ↑ בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז.