יעקב עמאר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת ערך)
 
שורה 2: שורה 2:


==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
נולד בפריז שבצרפת, במשפחה שאינה מקפידה על שמירת תורה ומצוות.
נולד בפריז שבצרפת, במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות.


כנער, התקרב לשמירת תורה ומצוות על ידי השליח הרב [[שמואל אזימוב]] והפך לחסיד חב"ד.
כנער, התקרב לשמירת תורה ומצוות על ידי השליח הרב [[שמואל אזימוב]] והפך לחסיד חב"ד.
שורה 13: שורה 13:


בשנת תשס"ז הקים את השלוחה [[קרן עזרת מנחם]], הפועלת בעיקר בארץ הקודש, בשיתוף פעולה עם [[ועד רבני חב"ד]].
בשנת תשס"ז הקים את השלוחה [[קרן עזרת מנחם]], הפועלת בעיקר בארץ הקודש, בשיתוף פעולה עם [[ועד רבני חב"ד]].


==משפחתו==
==משפחתו==

גרסה מ־12:04, 11 במרץ 2024

הרב יעקב עמאר הוא מייסד ומנהל קרן עזרת מנחם ו'אור חנה', משלוחי הרבי בפאריז ופילנתרופ של יוזמות קהילתיות וחינוכיות רבות.

תולדות חיים

נולד בפריז שבצרפת, במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות.

כנער, התקרב לשמירת תורה ומצוות על ידי השליח הרב שמואל אזימוב והפך לחסיד חב"ד.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת שרה, ולאחר החתונה קבעו את מגוריהם בפאריז והצטרפו לשלוחי הרבי בעיר.

בשנת תשד"מ ייסד את עמותת 'אור חנה' לסיוע למעוטי יכולת ותמיכה בפרוייקטים חינוכיים וקהילתיים.

בשנת תשמ"ח הופקדו לחשבון הבנק של העמותה על ידי גורם לא ידוע 50,000,000 פראנק והוא החל לחלק את הסכום, ולאחר שחילק 10 מליון, פנה אליו הבנק בדרישה להחזיר את הסכום, וכשכתב על כך לרבי בירך אותו לבשורות טובות ושיקויים בו 'פעולת זמן חירותנו' שישוחרר מכל הדאגות[1].

בשנת תשס"ז הקים את השלוחה קרן עזרת מנחם, הפועלת בעיקר בארץ הקודש, בשיתוף פעולה עם ועד רבני חב"ד.

משפחתו

  • בנו, הרב מנחם מענדל עמאר - משלוחי הרבי באשדוד, רב ומנהל מרכז 'אור מנחם', בעל מנגן, ומנהל 'קרן עזרת מנחם בארה"ק'
  • בנו, הרב יוסף יצחק עמאר - שליח הרבי במחוז סען אי מארן (77) שבפריז, צרפת, עורך ומוציא לאור של חוברות בנושאי יהדות, ופילנתרופ של יוזמות יהדות שונות
  • בתו מרת נחמה דינה, רעיית הרב דוד מנחם מענדל ליברזון - משלוחי הרבי בברצלונה, ספרד[2].

קישורים חיצוניים

  • [www.ohrhanna.org/ אתר העמותה שבניהולו]

הערות שוליים

  1. מענות קודש תש"נ, ב' אייר (עמוד 48).
  2. אודותם, ראה 'סיפור אישי' (ברוד) חלק ב' עמוד 434.