משתמש:חיים נהר/פסוקים ואימרות במבט החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(המשך איחוד) |
(עריכה חלקית) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==תפלה== | ==תפלה== | ||
* | *"אדון עולם{{הערת שוליים|מתחילת תפילת השחר}}" - בגימטריא "[[אין סוף]]", שהוא בחינת ה[[רצון העליון]] לפני שנברא העולם, שהוא אין סוף. הוא מופיע ברמז לומר, שבעולם הזה ה'אין סוף' הוא בהעלם. | ||
*"אדיר במרום השם" זהו בחינת [[חכמה]], ש'''א'''דיר '''ב'''מרום '''י'''' זהו "אבי" בחינת [[אב (חכמה)|אב שהוא חכמה]]. | |||
* | *"אדירים משברי ים" - הם מבחינת [[ספירת הבינה]] שהם ב[[ראשי תיבות]] [[אם (בינה)|אמ"י - בחינת הבינה]]{{הערת שוליים|"[[יהל אור]] על [[תהילים]]" ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] עמ' שמ"א בתחילתו.}}. | ||
*'' | ==תורת הנגלה== | ||
*"אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן"<ref>[[בבא קמא]], דף כ"ו עמ' א'.</ref>, ועל כן הוא משלם נזק כמועד. הטעם לכך, שכל תנועה של ה[[אדם]], בין אם היא מתוך [[בחירה חופשית|בחירה]] בין אם היא לא מתוך בחירה, היא תנועה [[רצון|רצונית]]. גם התנועה שבעת ה[[שינה]], היא באה מן ה[[דמיון]] שנשאר ב[[גידי הרצון]] בעת השינה<ref>"ועתה ישראל", [[תער"ב]]. [[שיחה|שיחת]] [[שמחת בית השואבה]] [[תשכ"א]]</ref>. | |||
* | *"תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - אמרו חז"ל (ברכות נ"ז) "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" ומפרש [[מאה שערים (ספר)|בספר מאה שערים]]: "אל תקרי מורשה" - לימוד התורה אינו כמו ירושה שאינה דורשת שום הכנה. "אלא מאורסה" - כשם שאירוסין בא ע"י קידושין, כך על האדם לקדש ולהכין עצמו ל[[לימוד תורה]], ורק אז תשתמר בקרבו. | ||
*"אם בחוקותי תלכו" - ''''אם'''' זה הוא לשון תחנונים כמאמר רז"ל, שכוונתו - הלואי בחוקותי תלכו. וזה שהקב"ה כביכול מתחנן לפניהם שישמרו את התורה - זה עצמו מסייע ונותן כח לאדם שיעמוד בבחירתו הטובה. ועוד זאת: אשר בחוקותי - תלכו; שנעשית הנשמה מהלך. | |||
==תורת הנסתר== | |||
*"אמא עילאה מקננא בתלת ספירן בכורסיא" - "[[אמא עילאה]]" - ל[[ספירת הבינה]], והיא מקננת ושוכנת ב[[עולם הבריאה]]. | |||
* | |||
והיינו, שעיקר משכנה - התגלותה והשפעתה - של [[ספירת הבינה]] היא ב[[עולם הבריאה]], ולכן הספירה העיקרית בעולם הבריאה, היא הבינה. | והיינו, שעיקר משכנה - התגלותה והשפעתה - של [[ספירת הבינה]] היא ב[[עולם הבריאה]], ולכן הספירה העיקרית בעולם הבריאה, היא הבינה. | ||
גרסה מ־19:26, 21 באפריל 2010
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
הרבה פסוקים ואמרות מקבלים גוון יחודי במבט תורת החסידות.
תפלה
- "אדון עולם[1]" - בגימטריא "אין סוף", שהוא בחינת הרצון העליון לפני שנברא העולם, שהוא אין סוף. הוא מופיע ברמז לומר, שבעולם הזה ה'אין סוף' הוא בהעלם.
- "אדיר במרום השם" זהו בחינת חכמה, שאדיר במרום י' זהו "אבי" בחינת אב שהוא חכמה.
- "אדירים משברי ים" - הם מבחינת ספירת הבינה שהם בראשי תיבות אמ"י - בחינת הבינה[2].
תורת הנגלה
- "אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן"[3], ועל כן הוא משלם נזק כמועד. הטעם לכך, שכל תנועה של האדם, בין אם היא מתוך בחירה בין אם היא לא מתוך בחירה, היא תנועה רצונית. גם התנועה שבעת השינה, היא באה מן הדמיון שנשאר בגידי הרצון בעת השינה[4].
- "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - אמרו חז"ל (ברכות נ"ז) "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" ומפרש בספר מאה שערים: "אל תקרי מורשה" - לימוד התורה אינו כמו ירושה שאינה דורשת שום הכנה. "אלא מאורסה" - כשם שאירוסין בא ע"י קידושין, כך על האדם לקדש ולהכין עצמו ללימוד תורה, ורק אז תשתמר בקרבו.
- "אם בחוקותי תלכו" - 'אם' זה הוא לשון תחנונים כמאמר רז"ל, שכוונתו - הלואי בחוקותי תלכו. וזה שהקב"ה כביכול מתחנן לפניהם שישמרו את התורה - זה עצמו מסייע ונותן כח לאדם שיעמוד בבחירתו הטובה. ועוד זאת: אשר בחוקותי - תלכו; שנעשית הנשמה מהלך.
תורת הנסתר
- "אמא עילאה מקננא בתלת ספירן בכורסיא" - "אמא עילאה" - לספירת הבינה, והיא מקננת ושוכנת בעולם הבריאה.
והיינו, שעיקר משכנה - התגלותה והשפעתה - של ספירת הבינה היא בעולם הבריאה, ולכן הספירה העיקרית בעולם הבריאה, היא הבינה.
משמעות הדבר שכל הספירות וההיכלות וכו' של עולם הבריאה, מותאמים ופועלים לפי ענינה של ספירת הבינה.
על הפסוק "אשר נתן לנו את תורתו" ביאר אדמו"ר הזקן - שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו יתברך הרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמו שאמרו חז"ל: "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד".
- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" הוא לשון אשר נאמרת לאחר פסוק הראשון של קריאת שמע. מבואר כי ענין לשון זה הוא יחודא תתאה לעומת פסוק הראשון של קריאת שמע שהוא בבחינת יחודא עילאה.
- המצטער פטור מן הסוכה אדם שמצוות סוכה גורמת לו צער - פטור מן הסוכה.
אמרו חסידים:
המצטער - מי שמצווה -ציווי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו!- מסוגל לגרום לו צער-
פטור מן הסוכה אינו ראוי לשבת בתוך אור אלוקי נעלה.
- "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך", "אתה" הוא כינוי לכנסת ישראל, היא נשמת האדם שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.
וזאת היא חובת התפילה, "לשמוע" ולהתבונן בתפלת הנשמה, היינו, שהאדם ירגיש שלא הגוף שלו הוא המתפלל אלא תפלתו היא רק רינת וזמרת הנשמה.