קדמות השכל: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "'''קדמות השכל''' הוא ראשית ומקור התגלות השכל, ובעולמות הוא 'השורש דהשתלשלות'{{הערה|ספר המאמר...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''קדמות השכל''' הוא ראשית ומקור התגלות השכל, ובעולמות הוא 'השורש דהשתלשלות'{{הערה|ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד"ה ועתה יגדל נא.}}. | '''קדמות השכל''' הוא ראשית ומקור התגלות השכל, ובעולמות הוא 'השורש דהשתלשלות'{{הערה|ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד"ה ועתה יגדל נא.}}. | ||
הביטוי 'קדמות' מבטא את העובדה שהוא ראשון שאין לפניו מאומה, כי כל | ==בנפש== | ||
הביטוי 'קדמות' מבטא את העובדה שהוא ראשון שאין לפניו מאומה, כי כל העניינים שמעליו אינם מציאות לעצמם (אלא הם מהות או ביטוי של הנפש עצמה), ואילו בקדמות השכל מתחילה ההתגלות של מציאות נפרדת (כח '''של''' הנפש). | |||
על אף עליונותה של בחינה זו | כלומר, על אף עליונותה של בחינה זו (הנקראת גם 'פנימיות החכמה', והיא מקור החכמה, שממנה נמשכו שאר כוחות הנפש שכל ומידות), בסופו של דבר גם היא מציאות לעצמה '''שמחוץ''' לנפש (בשונה מהרצון שאינו מציאות לעצמו כלל ורק ביטוי להטיית הנפש). | ||
==שורש השכל, הדיבור והאותיות== | |||
===שורש השכל והדיבור=== | |||
קדמות השכל היא המקור לשכל הגלוי. והיינו, הכח המחלק את נקודת הרעיון לפרטים ואת הדיבור לאותיות{{הערה|1=[ https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/55/376.htm ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד"ה ועתה יגדל נא]. ביאורי הזוהר פנחס קיג, א.}}. לכן כשמוציא אדם בדיבור את הסברא השכלית היא נעשית יותר ברורה ובהירה אצלו (כי כשמגלה את האותיות מתגלה אצלו עצם השכל (שמשם באו האותיות, והדבר פועל בשכל בירור מכל סיג ופסולת). | |||
===שורש האותיות=== | |||
====הראיות ששורשן מקדמות השכל==== | |||
גם בשכל הפשוט מובן שהאותיות באות משכל הנעלם וקדמות השכל{{הערה|אגה"ק סימן ה'.}}. שהרי שינוי מבטא האותיות לא נגרם ע"י הבל הלב (המגיע לפה בשווה), וודאי שלא אברי הדיבור עצמם הם הקובעים מה ידבר האדם, וגם כל אחד מרגיש בעצמו שאינו מורה לאברי הדיבור כיצד לנוע{{הערה|בשונה מאומן המנגן בכלי נגינה למשל, שתנועות ידיו להוציא תו אחר תו הן על פי השכל, ולא כבדיבור (שאינו מכוון כלל להוציא אות זו בשפתיים ואח"כ בגרון וכו').}}. ואם מקור האותיות אינו הגוף (אברי הדיבור) ולא הרגש (הבל הלב) ולא השכל, בהכרח שהן באות ממקום '''שלמעלה''' מהשכל - משכל הנעלם וקדמות השכל. | |||
ראיה נוספת מביא הצ"צ{{הערה|מאמרי אדמו"ר הצמח צדק הנחות תרט"ו סימן קנ"ח.}} מאילם, שיש לו כל אברי הדיבור ושכל ובכל זאת אינו מדבר – כי חסר אצלו כח הדיבור שבעצם הנפש. | |||
====שורש האותיות נמשל לאויר{{הערה|תו"א ד"ה ת"ר נר חנוכה משמאל.}}==== | |||
האויר הוא הגורם הארת אור הנר, וכשכופים עליו כלי נמנע האויר שסביבו וגורם שיכבה. טעם הדבר הוא לפי שאויר הוא אותיות אור-י', אור הבא מן היו"ד. היו"ד שבאותיות אויר היא אות "נחה" (שאינה נשמעת) ורומזת לדרגת '''העלם''' האור שבו ועל ידו נמשך ויוצא האור מההעלם אל הגילוי. וכך הוא בשורש האותיות: | |||
ארבע הדרגות נפש רוח נשמה חיה יחידה הן אותיות הדיבור והמחשבה (נפש), הבל הלב (רוח), הבנה והשגה (נשמה), ומקור החכמה (חיה). הטעם שנקרא האדם{{הערה|בראשית ב' ז'.}} "נפש '''חיה'''" הוא כי הדרגה הנעלית שבו היא בחינת "חיה". ומהותה של בחינה זו היא שבה מושרשות האותיות. בסגנון אחר: האותיות הגלויות הן ביטוי לדרגה הנמוכה ביותר של הנשמה, אך שורשן בדרגה הנעלית ביותר. | |||
ועל פי זה מובן מדוע נמשל שורש האותיות ל"אויר", כי האותיות כפי שהן בשורשן הן בחינת היו"ד (של אויר) והן המגלות את האור (של אויר), שהיא שכל מצוות ואותיות התורה - שנמשכים מחכמה (כנאמר ש"אורייתא מחכמה נפקת"{{הערה|זוהר חלק ב' קכ"א א'.}}). | |||
==בעולמות== | |||
למרות שתחילת וראשית העולמות (אבי"ע) היא ספירת החכמה, לה עצמה יש שורש ומקור באלוקות שלמעלה מהעולמות (ב[[כתר]]), ובשורש זה גופא כמה דרגות זו למעלה מזו – ובכללות שתים: "שכל הנעלם" ו"קדמות השכל". | |||
====שכל הנעלם==== | |||
היא הדרגא הנקראת בלשון הקבלה [[מוחא סתימאה]], שהוא אור '''[[פנימי]]''' ונמשלת לאש '''שבתוך''' הגחלת{{הערה|מקור משל זה הוא בספר יצירה בתחילתו. באופן פרטי משל האש שבגחלת הוא לדרגת אריך אנפין{{הערה| לקו"ת על ג' פרשיות לפרשת נח, ד"ה "לבאר הדברים על פסוק מים רבים"}}, אך בכללות הוא משל '''לכל''' הדרגות שבחיצוניות הכתר{{הערה| שיעורים בהמשך תער"ב, תצא תער"ג עמ' שצ"ד).}}.}}: שיש לה מציאות אש (היא חמה, וקל לגלותה ע"י נפיחה ובמים נכבית) - אך אינה גלויה. דרגה זו היא שורש החכמה. | |||
====קדמות השכל==== | |||
היא הדרגא הנקראת בקבלה [[אוירא]] המקיף את [[מוחא סתימאה]]. | |||
קדמות השכל אינו שכל כלל, אך הוא ה"מאפשר" שתהיה מציאות שכל{{הערה|לקוטי לוי"צ לזח"א ע' רב, ובלקוטי לוי"צ על תנ"ך ומרז"ל ע' נד.}}. הדבר נמשל לאויר המקיף את אור הנר – שמהות האויר אינו כלל ממהות האור, אך הוא תנאי לקיומו. זה גם הטעם ש"אויר" הוא אותיות אור-י (היינו, האות יו"ד רומזת לדרגה שאינה אור ולמעלה מאור, אך מקיפה ומאפשרת את מציאותו){{הערה|בשעה שהקדימו תער"ב חלק ג' עמ' א' שכט.}}. | |||
אך למרות ש"אוירא" (קדמות השכל) הוא [[מקיף]] ל"מוחא סתימאה" (שהוא אור [[פנימי]]), הוא מקיף הקרוב (כדוגמת הלבוש המתאים לאדם ולחלקי גופו השונים). ואילו הרצון (הנקרא [[גלגלתא]]) הוא [[מקיף הרחוק]] (כדוגמת הבית, שמקיף את האדם עם לבושו, עם רכושו וכו'){{הערה|מאמרים תרס"ה עמוד רסה, מע"ח שער יג (שער א"א).}}. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | [[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | ||
גרסה מ־22:03, 11 באוגוסט 2022
קדמות השכל הוא ראשית ומקור התגלות השכל, ובעולמות הוא 'השורש דהשתלשלות'[1].
בנפש
הביטוי 'קדמות' מבטא את העובדה שהוא ראשון שאין לפניו מאומה, כי כל העניינים שמעליו אינם מציאות לעצמם (אלא הם מהות או ביטוי של הנפש עצמה), ואילו בקדמות השכל מתחילה ההתגלות של מציאות נפרדת (כח של הנפש).
כלומר, על אף עליונותה של בחינה זו (הנקראת גם 'פנימיות החכמה', והיא מקור החכמה, שממנה נמשכו שאר כוחות הנפש שכל ומידות), בסופו של דבר גם היא מציאות לעצמה שמחוץ לנפש (בשונה מהרצון שאינו מציאות לעצמו כלל ורק ביטוי להטיית הנפש).
שורש השכל, הדיבור והאותיות
שורש השכל והדיבור
קדמות השכל היא המקור לשכל הגלוי. והיינו, הכח המחלק את נקודת הרעיון לפרטים ואת הדיבור לאותיות[2]. לכן כשמוציא אדם בדיבור את הסברא השכלית היא נעשית יותר ברורה ובהירה אצלו (כי כשמגלה את האותיות מתגלה אצלו עצם השכל (שמשם באו האותיות, והדבר פועל בשכל בירור מכל סיג ופסולת).
שורש האותיות
הראיות ששורשן מקדמות השכל
גם בשכל הפשוט מובן שהאותיות באות משכל הנעלם וקדמות השכל[3]. שהרי שינוי מבטא האותיות לא נגרם ע"י הבל הלב (המגיע לפה בשווה), וודאי שלא אברי הדיבור עצמם הם הקובעים מה ידבר האדם, וגם כל אחד מרגיש בעצמו שאינו מורה לאברי הדיבור כיצד לנוע[4]. ואם מקור האותיות אינו הגוף (אברי הדיבור) ולא הרגש (הבל הלב) ולא השכל, בהכרח שהן באות ממקום שלמעלה מהשכל - משכל הנעלם וקדמות השכל.
ראיה נוספת מביא הצ"צ[5] מאילם, שיש לו כל אברי הדיבור ושכל ובכל זאת אינו מדבר – כי חסר אצלו כח הדיבור שבעצם הנפש.
שורש האותיות נמשל לאויר[6]
האויר הוא הגורם הארת אור הנר, וכשכופים עליו כלי נמנע האויר שסביבו וגורם שיכבה. טעם הדבר הוא לפי שאויר הוא אותיות אור-י', אור הבא מן היו"ד. היו"ד שבאותיות אויר היא אות "נחה" (שאינה נשמעת) ורומזת לדרגת העלם האור שבו ועל ידו נמשך ויוצא האור מההעלם אל הגילוי. וכך הוא בשורש האותיות:
ארבע הדרגות נפש רוח נשמה חיה יחידה הן אותיות הדיבור והמחשבה (נפש), הבל הלב (רוח), הבנה והשגה (נשמה), ומקור החכמה (חיה). הטעם שנקרא האדם[7] "נפש חיה" הוא כי הדרגה הנעלית שבו היא בחינת "חיה". ומהותה של בחינה זו היא שבה מושרשות האותיות. בסגנון אחר: האותיות הגלויות הן ביטוי לדרגה הנמוכה ביותר של הנשמה, אך שורשן בדרגה הנעלית ביותר.
ועל פי זה מובן מדוע נמשל שורש האותיות ל"אויר", כי האותיות כפי שהן בשורשן הן בחינת היו"ד (של אויר) והן המגלות את האור (של אויר), שהיא שכל מצוות ואותיות התורה - שנמשכים מחכמה (כנאמר ש"אורייתא מחכמה נפקת"[8]).
בעולמות
למרות שתחילת וראשית העולמות (אבי"ע) היא ספירת החכמה, לה עצמה יש שורש ומקור באלוקות שלמעלה מהעולמות (בכתר), ובשורש זה גופא כמה דרגות זו למעלה מזו – ובכללות שתים: "שכל הנעלם" ו"קדמות השכל".
שכל הנעלם
היא הדרגא הנקראת בלשון הקבלה מוחא סתימאה, שהוא אור פנימי ונמשלת לאש שבתוך הגחלת[11]: שיש לה מציאות אש (היא חמה, וקל לגלותה ע"י נפיחה ובמים נכבית) - אך אינה גלויה. דרגה זו היא שורש החכמה.
קדמות השכל
היא הדרגא הנקראת בקבלה אוירא המקיף את מוחא סתימאה. קדמות השכל אינו שכל כלל, אך הוא ה"מאפשר" שתהיה מציאות שכל[12]. הדבר נמשל לאויר המקיף את אור הנר – שמהות האויר אינו כלל ממהות האור, אך הוא תנאי לקיומו. זה גם הטעם ש"אויר" הוא אותיות אור-י (היינו, האות יו"ד רומזת לדרגה שאינה אור ולמעלה מאור, אך מקיפה ומאפשרת את מציאותו)[13].
אך למרות ש"אוירא" (קדמות השכל) הוא מקיף ל"מוחא סתימאה" (שהוא אור פנימי), הוא מקיף הקרוב (כדוגמת הלבוש המתאים לאדם ולחלקי גופו השונים). ואילו הרצון (הנקרא גלגלתא) הוא מקיף הרחוק (כדוגמת הבית, שמקיף את האדם עם לבושו, עם רכושו וכו')[14].
הערות שוליים
- ↑ ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד"ה ועתה יגדל נא.
- ↑ [ https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/55/376.htm ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד"ה ועתה יגדל נא]. ביאורי הזוהר פנחס קיג, א.
- ↑ אגה"ק סימן ה'.
- ↑ בשונה מאומן המנגן בכלי נגינה למשל, שתנועות ידיו להוציא תו אחר תו הן על פי השכל, ולא כבדיבור (שאינו מכוון כלל להוציא אות זו בשפתיים ואח"כ בגרון וכו').
- ↑ מאמרי אדמו"ר הצמח צדק הנחות תרט"ו סימן קנ"ח.
- ↑ תו"א ד"ה ת"ר נר חנוכה משמאל.
- ↑ בראשית ב' ז'.
- ↑ זוהר חלק ב' קכ"א א'.
- ↑ לקו"ת על ג' פרשיות לפרשת נח, ד"ה "לבאר הדברים על פסוק מים רבים"
- ↑ שיעורים בהמשך תער"ב, תצא תער"ג עמ' שצ"ד).
- ↑ מקור משל זה הוא בספר יצירה בתחילתו. באופן פרטי משל האש שבגחלת הוא לדרגת אריך אנפין[9], אך בכללות הוא משל לכל הדרגות שבחיצוניות הכתר[10].
- ↑ לקוטי לוי"צ לזח"א ע' רב, ובלקוטי לוי"צ על תנ"ך ומרז"ל ע' נד.
- ↑ בשעה שהקדימו תער"ב חלק ג' עמ' א' שכט.
- ↑ מאמרים תרס"ה עמוד רסה, מע"ח שער יג (שער א"א).