ארעא אתבטלת: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ארעא אתבטלת''' הוא ביטוי מה[[זוהר]]{{הערה|בספרא דצניעותא בתחילתו, תרומה רע"ו ב'.}} המדבר על כך ש"לפני" (למעלה מ) [[עולם התיקון]] אין [[יחוד פנים בפנים]], ולכן התבטלה הארץ, ונאמרו בזה שני ביאורים. | |||
==שני הביאורים== | ==שני הביאורים== | ||
===הביאור ב[[קבלה]]=== | ===הביאור ב[[קבלה]]=== | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
ונקודת הדברים: טבע הנשמה להתבטל לאלוקות, אבל גסות המידות (שזהו עניין המידות דתוהו) מפריעה לביטול זה מלהתגלות. רק כשישבור האדם את גסות רוחו יוכל להתבטל לה' בקבלת עול ומסירות נפש בתפילה. | ונקודת הדברים: טבע הנשמה להתבטל לאלוקות, אבל גסות המידות (שזהו עניין המידות דתוהו) מפריעה לביטול זה מלהתגלות. רק כשישבור האדם את גסות רוחו יוכל להתבטל לה' בקבלת עול ומסירות נפש בתפילה. | ||
===תיווך הביאורים=== | ===תיווך הביאורים=== | ||
[[רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש)|(הרבי מהר"ש]]{{הערה|תורת שמואל תרל"א עמ' שמ"ט.}} מתווך שאין סתירה בין ביאור החסידות לביאור הקבלה, אלא שזוהר הרקיע מדבר על ביטול '''השפעת''' המלכות, ו[[אדמו"ר הזקן]] מדבר על כך שעצם מציאותה לא התבטל. | [[רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש)|(הרבי מהר"ש]]{{הערה|תורת שמואל תרל"א עמ' שמ"ט.}} מתווך שאין סתירה בין ביאור החסידות לביאור הקבלה, אלא שזוהר הרקיע מדבר על ביטול '''השפעת''' המלכות, ו[[אדמו"ר הזקן]] מדבר על כך שעצם מציאותה לא התבטל. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
גרסה מ־17:59, 13 ביוני 2022
ארעא אתבטלת הוא ביטוי מהזוהר[1] המדבר על כך ש"לפני" (למעלה מ) עולם התיקון אין יחוד פנים בפנים, ולכן התבטלה הארץ, ונאמרו בזה שני ביאורים.
שני הביאורים
הביאור בקבלה
את הביאור בקבלה הביא הרבי מהר"ש[2] (בשם זוהר הרקיע), ש"אם אין נחלים אין ים". והלא קיום הים אינו תלוי בנחלים? אלא, דכמו שהנחלים מוסיפים בים, כך הספירות דמלכות "נבנות" ממה שמשפיעות בה הספירות שלמעלה ממנה. אבל כשנשברו הכלים (הספירות) דתוהו ממילא חסרה במלכות השפעתן, וגם היא לא יכולה להשפיע (אבל עצם מציאותה לא התבטל, אלא רק השפעתה).
הביאור בעבודת ה'
רבינו הזקן הסביר, שארעא אתבטלת הוא עניין הביטול: במקום אחד[3] ההסבר הוא שזוהי מסירות הנפש בתפילה, ובמקום אחר[4] מבאר באופן שונה במקצת – שזהו עניין קבלת עול מלכות שמיים.
ונקודת הדברים: טבע הנשמה להתבטל לאלוקות, אבל גסות המידות (שזהו עניין המידות דתוהו) מפריעה לביטול זה מלהתגלות. רק כשישבור האדם את גסות רוחו יוכל להתבטל לה' בקבלת עול ומסירות נפש בתפילה.
תיווך הביאורים
(הרבי מהר"ש[5] מתווך שאין סתירה בין ביאור החסידות לביאור הקבלה, אלא שזוהר הרקיע מדבר על ביטול השפעת המלכות, ואדמו"ר הזקן מדבר על כך שעצם מציאותה לא התבטל.