סוכר: הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (קידוד קישורים) |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''סוכר''' הוא חומר מה[[צומח]] שמשתמשים בו להמתקת מאכלים אחרים, ולעיתים אוכלים אותו בנפרד. | '''סוכר''' הוא חומר מה[[צומח]] שמשתמשים בו להמתקת מאכלים אחרים, ולעיתים אוכלים אותו בנפרד. | ||
| שורה 5: | שורה 4: | ||
יש להקפיד שלא לשפוך ב[[שבת]] מים חמים מכלי ראשון על סוכר אף שהוא בכלי שני מפני שהוא נמחה ויש בזה משום בישול{{הערה|הלכתא רבתא לשבתא (נדפס בסוף [[סידור תהילת ה']]).}}. | יש להקפיד שלא לשפוך ב[[שבת]] מים חמים מכלי ראשון על סוכר אף שהוא בכלי שני מפני שהוא נמחה ויש בזה משום בישול{{הערה|הלכתא רבתא לשבתא (נדפס בסוף [[סידור תהילת ה']]).}}. | ||
== | ==הנהגות רבותינו נשיאינו== | ||
[[אדמו"ר הרש"ב]] לא היה משתמש בפסח בסוכר וסיפר את טעם הדבר לרב [[יעקב לנדא]]{{הערה|קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט}}: אדמו"ר הרש"ב ישב אצל אמו, [[הרבנית רבקה]], יחד עם אחיו הגדול ה[[רז"א]] וגיסו ר' [[משה וחיה מושקא הורנשטיין|משה הורנשטיין]]. גיסו סיפר שנכנס לבית-חרושת לסוכר לדירקטור, שם סיפרו לו שהסוכר לא רתח, הדירקטור יצא ושם איזו אבקה, והסוכר רתח. אדמו"ר הרש"ב זכר את הסיפור ואמר לר' יעקב: מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו. אך באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו. אך בסוכר נוקשה אין חשש. | |||
כשנעשה ר' [[משה הורנשטיין]] גיסו של אדמו"ר הרש"ב ונודע לו שאדמו"ר הרש"ב אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין מדוע, כי היה לו בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אף על פי כן חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש. וכך עשה, והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר הרש"ב בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין בו שום חשש, והוסיף שאף על פי כן התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני אדמו"ר הרש"ב שככל שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש, נעשים פניו יותר רציניים (ויותר ניכרת בהם הבעת אי-שביעות רצון). לבסוף שם את הסוכר על השלחן. אדמו"ר הרש"ב לקח חתיכה אחת ושבר אותה, ובאופן פלאי מתוך הסוכר נפל גרגיר חיטה{{הערה|שמועות-וסיפורים, א, עמ' קה, כפי ששמע מר' [[מאיר בליזינסקי]], ששמע בעצמו ב[[אטווצק]] מפי ר' משה הורנשטיין.}}. | |||
[[אדמו"ר הרש"ב | |||
==בחסידות== | |||
מתיקות הצוקער וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד, ועל כן אין בכחו לקיים ולהעמיד מאכלים אחרים שלא יתקלקלו (בשונה מה[[דבש]]), לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ולכן הוא ממתיק דברים אחרים כמו מידת החסד{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/25/107a&search=דבש תורה אור הוספות שמות קז א].}}. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]] | [[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]] | ||
גרסה מ־06:59, 13 בפברואר 2022
סוכר הוא חומר מהצומח שמשתמשים בו להמתקת מאכלים אחרים, ולעיתים אוכלים אותו בנפרד.
בהלכה
יש להקפיד שלא לשפוך בשבת מים חמים מכלי ראשון על סוכר אף שהוא בכלי שני מפני שהוא נמחה ויש בזה משום בישול[1].
הנהגות רבותינו נשיאינו
אדמו"ר הרש"ב לא היה משתמש בפסח בסוכר וסיפר את טעם הדבר לרב יעקב לנדא[2]: אדמו"ר הרש"ב ישב אצל אמו, הרבנית רבקה, יחד עם אחיו הגדול הרז"א וגיסו ר' משה הורנשטיין. גיסו סיפר שנכנס לבית-חרושת לסוכר לדירקטור, שם סיפרו לו שהסוכר לא רתח, הדירקטור יצא ושם איזו אבקה, והסוכר רתח. אדמו"ר הרש"ב זכר את הסיפור ואמר לר' יעקב: מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו. אך באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו. אך בסוכר נוקשה אין חשש.
כשנעשה ר' משה הורנשטיין גיסו של אדמו"ר הרש"ב ונודע לו שאדמו"ר הרש"ב אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין מדוע, כי היה לו בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אף על פי כן חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש. וכך עשה, והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר הרש"ב בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין בו שום חשש, והוסיף שאף על פי כן התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני אדמו"ר הרש"ב שככל שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש, נעשים פניו יותר רציניים (ויותר ניכרת בהם הבעת אי-שביעות רצון). לבסוף שם את הסוכר על השלחן. אדמו"ר הרש"ב לקח חתיכה אחת ושבר אותה, ובאופן פלאי מתוך הסוכר נפל גרגיר חיטה[3].
בחסידות
מתיקות הצוקער וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד, ועל כן אין בכחו לקיים ולהעמיד מאכלים אחרים שלא יתקלקלו (בשונה מהדבש), לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע המים. ולכן הוא ממתיק דברים אחרים כמו מידת החסד[4].
הערות שוליים
- ↑ הלכתא רבתא לשבתא (נדפס בסוף סידור תהילת ה').
- ↑ קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט
- ↑ שמועות-וסיפורים, א, עמ' קה, כפי ששמע מר' מאיר בליזינסקי, ששמע בעצמו באטווצק מפי ר' משה הורנשטיין.
- ↑ תורה אור הוספות שמות קז א.