תקנת המשקה

בש"פ שמיני, שבת מברכים חודש אייר תשכ"ג , בעקבות מאורע בלתי רצוי שהתרחש כתוצאה משתיית ה'משקה' יתר על המדה, (ישנם כאלה הטוענים כי הגזירה הינה 'אתערותא דלעילא' ובלי כל קשר לאף אחד מהחסידים) יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א בתקנה לכלל אנ"ש, ובפרט לאלו שקודם לגיל ארבעים ובייחוד לתלמידי התמימים, למעט בשתיית ה'משקה'.

. . במילא גם בזמן הזה מתאים ונוגע הציווי של "יין ושכר אל תשת". ידוע שיחתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לשתיית משקה, בה אומר שמשקה הוא דבר המאוס . . כל הנאמר לקמן מופנה בעיקר לאלו שהנם עוד קודם ארבעים, (ובפרט לבחורים שהנם עוד קודם הנישואין, מפני שבשייכות לבחורים ישנם עוד טעמים מדוע הם צריכים להמנע משתיית משקה). אבל גם אלו שהנם לאחר ארבעים צריכים למעט בשתיית משקה.

. . בנוגע לפועל – קידוש יעשו רק על יין (או על פת), לא על משקה  . . וגם בשעה שעושים קידוש על יין, שלא ישתו עד הסוף את כל הכוס, לא יותר מרוב כוס – (חוץ מארבע כוסות של פסח שאותם צריך לשתות כוס שלימה). ובנוגע לשמחה, אפי' שמחת חתן . . וכך גם בנוגע לסתם התוועדות חסידית, אסור לומר יותר משלוש פעמים לחיים . . וזה יהי' רק על כוסות קטנות, ובאופן שכל שלשת הפעמים יחד לא יהיו יותר מרוב רביעית מצוצם . . כל האמור לעיל, הוא בנוגע לכל ימות השנה, בין בחול בין ביו"ט

במשך השנים הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א את "הגבלת המשקה" שוב ושוב, ואף פעמים דיבר בחריפות על הזהירות הנדרשת מהשתייה יתר על המידה.

פרטי התקנה

א. התקנה היא לאלו שקודם לגיל ארבעים ובייחוד לתלמידי התמימים. ובכלל על לכלל אנ"ש למעט בשתיית משקה.

ב. ההגבלה היא לאמרית ארבע פעמים "לחיים". (בשנים הראשונות הייתה ההגבלה רק על שלש פעמים, אבל החל משנות המ"מים הראשונים שינה זאת הרבי לארבע)

ג. החשבון של ארבע פעמים היא דוקא על כוסיות קטנות באופן שכולן יחד עולים רק למידת "רביעית".

ד. החשבון של ארבע פעמים היא רק לאחד שלא ישתכר מזה, אבל אם יש חשש שישתכר אפילו במדה קטנה של משקה אז אסור לשתות אפילו מדה קטנה.

ה. אסור לקדש על משקה, כי אם על יין (או על הפת), וגם בשעה שעושים קידוש על יין, אסור לשתות עד סוף הכוס, לא יותר מרוב כוס – (חוץ מארבע כוסות של פסח שאותם צריך לשתות כוס שלימה).

ו. היין של הקידוש (של שבת או של יום טוב) אינו חלק מחשבון הארבע פעמים.

ז. ההגבלה עומדת כל השנה ללא יוצא מן הכלל, כולל שמחת תורה.

ח. הרבי אף הוסיף כי חייבים לשמור לא רק את עצמו אלא גם את השני.

התקנה אותה תיקן הרבי היא לחסידים עד גיל ארבעים, אך ישנה התייחסות של הרבי לאחד החסידים שהשתכר והרבי שאל את את הרב בנימין קליין האם הוא עבר את גיל ארבעים החסידי, אותו מונים מהיום הראשון בו חסיד מגיע לרבי, ורק לאחר שנענה הרבי בתשובה חיובית, עלה הרבי לחדרו.

יש אומרים כי ישנם מספר אנשים פרטיים שהרבי התיר להם (בעל-פה ולא בכתב) לעבור על גזירת המשקה גם לפני גיל ארבעים.

ראו גם

• משקה.
• משקה המשמח (קובץ).