עשר גלויות גלתה ליובאוויטש

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש" הוא פתגם של אדמו"ר הריי"צ אודות עשרה מעברים של מרכז חסידות חב"ד ובראשה הרבי, מהעיירה ליובאוויטש, עד לארצות הברית - חצי כדור התחתון בבית 770 מרכז חב"ד העולמי.

אדמו"ר הריי"צ תיאר מעברים אלו מהמצב הנעלה בליובאוויטש, בה היה גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה על ידי תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות, כ"גלויות", ובעיקר את הירידה לארצות הברית במצבה הרוחני הירוד דאז כ"גלות אמריקה".

כשתכלית גלויות אלו היא שדווקא מהמקום הנמוך ביותר יבוא הגילוי הגדול ביותר, שעל ידי זה היתוסף בהפצת המעיינות חוצה באופן שבאין ערוך לגמרי.

רקע

במשך מאה ושתיים שנים היתה העיירה ליובאוויטש מרכזה של חסידות חב"ד.

החל מתקופת אדמו"ר האמצעי שקבע בה את מושבו בח"י באלול תקע"ג (1813).

בהמשך, אדמו"ר הצמח צדק התגורר בעיירה עד להסתלקותו - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), וכן בנו אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו וגם הסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882) ושם מנוחתם כבוד.

בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש את ישיבת תומכי תמימים. הישיבה התקיימה במקום במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1897) עד שנת תרע"ח (1918).

בימי מלחמת העולם הראשונה, בט"ז חשוון תרע"ו (1915), עקב התקרבות הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, אדמו"ר הרש"ב ומשפחת בית הרב עזבו את העיירה.

בהיותם בדרך, התבטא אדמו"ר הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור נפלא על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.

משפחת בית הרב היו כמה שבועות בדרך. את יום הולדתו בכ' בחשוון חגג אדמו"ר הרש"ב בעיר אוראל, ואחר כך התיישבו ברוסטוב.

עשר גלויות

מליובאוויטש לרוסטוב

ערך מורחב – המסע לרוסטוב (תרע"ו)

קטעי שיחות

בהתוועדות פורים תש"ג התייחס אדמו"ר הריי"צ לבואו לארצות הברית שלוש שנים קודם לכן ואמר "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלוש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה. לא כעת הוא הזמן ולא כאן המקום לשוחח הארוכה על כל חוויותיי, שמצד הרגש הנפש זהו הגלות העשירית אצלי".

ובהקדים פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"עשר גליות גלתה ליובאוויטש", מליובאוויטש [שבה הי' גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ("יתפרנסון") ע"י תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות] לרסטוב, מרסטוב לפּטרבורג, ומפּטרבורג גלתה מחוץ למדינה ההיא, ללטביא ואח"כ לפולין, ועד לגלות אמריקא, ובאמריקא גופא בכמה מקומות, עד להמקום הקבוע ד"בית רבינו", בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות ("הכל הולך אחר החיתום") דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד"מעלין בקודש", "מוסיף והולך", עד ביאת גואל צדק

"מקורו ושרשו של בעל הגאולה – ב"ליובאוויטש". ובכללות יותר – בפלך מאהילוב (או ויטעבסק), ובכללות עוד יותר – במדינה ההיא, כידוע החביבות המיוחדת שרחש בעל הגאולה ליהודים שדרו במדינה ההיא.

ואף-על-פי-כן, נסע וירד משם בגלות אחר גלות – על דרך מאמר רז"ל "עשר גלויות גלתה שכינה" – מליובאוויטש לרוסטוב וכו', עד ליציאה ממדינה ההיא, ועד לירידה הכי גדולה – בבואו לחצי הכדור התחתון, כאשר מצב היהדות לא היה בשלימות כו', עד למצב דחוצה שאין חוצה ממנו, ועל כל פנים (בהתאם לצורך לדבר בשבחם של ישראל) – ביחס להפצת המעיינות חוצה.

אמנם הכוונה הפנימית דכל עניני גלות וירידה, היא – צורך עלייה:

עניין הגלות אינו אלא בשביל הגילוי, עד לגילוי שבאין ערוך שאי אפשר לבוא אליו לולי הקדמת הגלות. ונמצא, שעל-ידי כל גלות וירידה כו' – היתוסף יותר בגילוי והפצת המעיינות חוצה, בעילוי אחר עילוי, כבכל ענייני קדושה שבהם ישנו הציווי ד"מעלין בקודש", ועל אחת כמה וכמה – אצל צדיק ונשיא בישראל.

ועד לגלות וירידה הכי אחרונה בבואו לחצי כדור התחתון – שעל-ידי זה היתוסף בהפצת המעיינות חוצה באופן שבאין ערוך לגמרי.

הערות שוליים

קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים