יוסף שלמה כהנמן

{דמות | שם =הרב יוסף שלמה כהנמן | תמונה = | תיאור = | כינוי =הרב מפונוביז’ | תאריך לידה =תרמ”ו | מקום לידה =קוהל,ליטא | תאריך פטירה =כ’ אלול תשכ”ט | מקום פטירה = | מקום קבורה = | מדינה = | השכלה =ישיבת טלז | מקום מגורים = | שנות הפעילות = | התחלת הפעילות = | סיום הפעילות = | השתייכות =ליטאי | תחומי עיסוק =ראש ישיבת פונוביז’ | תפקידים נוספים =רב העיירה פונוביז’,ממנהיגי הציבור הליטאי | רבותיו =הרב אליעזר גורדון, החפץ חיים,הרב שמעון יהודה שקופ | תלמידיו = | בני דורו = | חיבוריו = | בת זוג = | אב = | אם = | צאצאים = | מספר צאצאים = | אתר אינטרנט = | פרסים והוקרה = | חתימה = }}

הרב כהנמן (משמאל). ננראים בתמונה (מימין לשמאל): הרב יעקב לנדא והרב שמואל וואזנר

מימין: ר' אליהו חיים קרליבך (חתן), הרש"ז שניאורסאן, הרש"ג, הגרי"ש כהנמן, הרבי, הג"ר אליעזר סילבר

הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן, ידוע בכינוי הרב מפונוביז', (תרמ"ו - כ' באלול תשכ"ט), רב העיירה פונוביז' וראש ישיבת פונוביז' ממנהיגי הציבור הליטאי לאחר שנות השואה.

תולדות חייו

נולד בעיר קוהל, אשר בליטא. למד בישיבת טלז אצל הגאון הרב אליעזר גורדון והגאון הרב שמעון יהודה שקופ. לאחר מכן למד שנה בנובהרדוק ו-3 שנים בישיבת ראדין אצל החפץ חיים.

כיהן כרבה של העיירה פונוביז' בליטא, שם התוודע לספר התניא באמצעות הרב ליסון המשפיע החב"די בעיירה.

בשנת ת"ש נמלט מברית המועצות לארץ ישראל. בשנת תש"ה הקים את ישיבת פונוביז' הידועה על גבעת הישיבה בבני ברק.

למרות שהיה רב ליטאי, הכניס לישיבתו בחורים חסידיים רבים, ואף עודדם. בישיבתו התקיימו חבורות חסידיות מדי ליל שישי.

באלול תש"ט ביקר את אדמו"ר הריי"צ. הריי"צ כתב לו לאחר מכן מכתב תודה על ביקורו וברכה בנסיעתו לארץ הקודש.

במכתב משנת תשי"ט מציין הרבי את קשריו הידידותיים עם חב"ד עוד לפני המלחמה, ואת חכמתו.

היה לו קשר חם עם החסיד רבי זלמן לייב אסטולין. רבי יוסף שלמה נהנה היה לשוחח עמו בדברי תורה. מדי פעם היה הרב כהנמן שולח מונית להביאו למשרדו, שם היו משוחחים כמה שעות בדברי תורה, וכשסיימו היה דואג להשיבו לביתו. במשך הזמן הפגישה קיבלה קביעות, כאשר פעם בשבוע נפגשו להתפלפל בלימוד.

בנוסף על השקו"ט בסוגיות הש"ס היה הרב ר' זלמן לייב אף חוזר בפניו מסיפוריו ומפניניו בפרשיות התורה, והרב כהנמן נהנה מאוד לשמוע זאת. פעם, כשאמר בפניו פירוש מסוים של החיד"א שמח בדבריו כל כך, עד שקם ונשקו על ראשו.